ראשי»כללי»כמה דברים שלא ידעתם על חייה של העיתונאית האיטלקייה אוריאנה פלאצ'י (1929-2006 )
כמה דברים שלא ידעתם על חייה של העיתונאית האיטלקייה אוריאנה פלאצ'י (1929-2006 )
ami11:18סגור לתגובות על כמה דברים שלא ידעתם על חייה של העיתונאית האיטלקייה אוריאנה פלאצ'י (1929-2006 )
אוריאנה פלאצ'י Oriana Fallaci, (1929-2006), הייתה עיתונאית וסופרת איטלקייה, מהבולטות והמשפיעות באירופה במחצית השנייה של המאה ה־20, ובהמשך הייתה ידועה בשל עמדות אנטי־אסלאמיות חריפות.
נולדה בפירנצה למשפחה אנטי־פשיסטית, והצטרפה עוד בנערותה למחתרת האיטלקית נגד משטר מוסוליני. במלחמת העולם השנייה, בהיותה ילדה מתבגרת, היתה פעילה במחתרת האנטי-נאצית שבה היה אביה חבר (מקור) . המחתרת בה פעלה נקראה "צדק וחרות" (Giustizia e Libertà) (אנ'). בין השאר עזרה להבריח שבויים שברחו חזרה לכוחות בעלות הברית .
חיים אישיים
אהבה: בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 נקשרה אוריאנה פלאצ'י לאחד ממרואייניה, אלקסנדרוס פנגוליס, שהיה דמות ייחודית במאבק היווני נגד הדיקטטורה של 1967. הוא ניסה לרצוח את גיאורגיוס פאפאדופולוס הדיקטטור, אך נכשל, נתפס, עונה קשות ונאסר. לאחר שחרורו נהרג פנגוליס ב-1976 בנסיבות משונות בתאונת דרכים. פלאצ'י טענה שהוא נרצח על ידי שרידים של החונטה הצבאית היוונית, וספרה "איש" הושפע מאישיותו (מקור)
פאלאצ'י נפטרה ב-15 בספטמבר 2006, בעיר הולדתה פירנצה, מסרטן. היא נקברה בכנסיית Cimitero Ovangelico degli Allori בפרבר הדרומי של פירנצה, גאלוצו, לצד בני משפחתה ואנדרטה לזכר אלכסנדרוס פאנאגוליס, בן זוגה המנוח.
אוריאנה פלאצ'י כעיתונאית אמיצה
החלה לעבוד כעיתונאית כבר בשנות ה־40 המאוחרות, ובהמשך נעשתה כתבת ופרשנית בכירה, במיוחד בתחום כתבות מגזין וראיונות פוליטיים.
פלאצ'י סיקרה זירות עימות רבות: מלחמת וייטנאם, הסכסוך בקשמיר, אירועי המזרח התיכון, מרידות בדרום אמריקה וההתקוממות בהונגריה ב־1956.
את המוניטין העולמיים שלה היא בנתה כמראיינת נשכנית, בוטה ונטולת עכבות של בעלי שררה בעולם, ביניהם מנהיג סין דנג שיאופינג, מנהיגה הרוחני של איראן האיאתוללה חומייני, מועמר קדאפי, יאסר ערפאת, הנרי קיסינג'ר, וולט דיסני וגולדה מאיר ואף אריאל שרון (אותו ריאיינה לאחר פרוץ מלחמת לבנון).
אומץ ליבה של אוריאנה פלאצ'י במהלך הריאיון שקיימה עם חומייני באיראן :
במהלך ראיון שנערך ב-1979 עם האייתוללה רוחאללה ח'ומייני באיראן , היא קראה לו דיקטטור, ובמהלך חילופי דברים הסירה את "הצ'אדור" ששמה עליה .
פלאצ'י אמרה בראיון עם ח'ומייני : "אני עדיין צריכה לשאול אותך הרבה דברים. לגבי ה"צ'אדור", למשל, שנאלצתי ללבוש כדי לבוא ולראיין אותך, ושאת כופה על נשים איראניות…. אני לא מתייחסת רק ללבוש, אלא למה שהוא מייצג, כלומר האפרטהייד שאליו נאלצו נשים איראניות לאחר המהפכה. הן לא יכולות ללמוד באוניברסיטה עם גברים, הן לא יכולות לעבוד עם גברים, הן לא יכולות לשחות בים או בבריכת שחייה עם גברים. הן צריכות לעשות הכל בנפרד, כשהן לובשות את ה"צ'אדור" שלהן. אגב, איך אפשר לשחות כשהן לובשות "צ'אדור"?".
ח'ומייני אמר לה: "שום דבר מזה לא נוגע לך, המנהגים שלנו לא נוגעים לך. אם את לא אוהבת את הלבוש האסלאמי, את לא מחויבת ללבוש אותו, מכיוון שהוא מיועד לנשים צעירות וגברות מכובדות". בתגובה אמרה: "נחמד מאוד מצדך שאתה אומר לי את זה, אני הולכת להיפטר מיד מהסמרטוט הימי-ביניימי המטופש הזה. הנה!" (מקור).
צ'אדור הוא פריט לבוש מסורתי המשמש נשים מוסלמיות, הנפוץ בעיקר באיראן ובקרב קהילות שיעיות באפגניסטן ובעיראק. זו יריעת בד גדולה בצורת חצי עיגול, המכסה את הגוף מכף רגל ועד ראש (מקור) .
לאחר המהפכה האיראנית, הוחלט כי חובה על הנשים באיראן לעטות בציבור צ'אדור או רעלה, והאכיפה מתבצעת על ידי משמרות המהפכה.
"אירוערביה"
בראיון לוול סטריט ג'ורנל בשנת 2005 פלאצ'י טבעה את המונח "אירוערביה", (הלְחֵם בין המילים Europe ל-Arabia) המגדיר תאוריה פוליטית, ולפיה מדינות אירופה הולכות ונכנעות להשפעות ארצות ערב, בעיקר עקב המשך שיעורי ההגירה ושיעורי הילודה הגבוהים של האוכלוסייה המוסלמית לאירופה. "הזעם והגאווה" ו"כוח התבונה" הפכו שניהם לרבי מכר, כאשר הראשון מכר למעלה ממיליון עותקים באיטליה ו-500,000 בשאר אירופה. ספרה השלישי באותו נושא, Oriana Fallaci intervista sé stessa – L'Apocalisse ("האפוקליפסה"), מכר כשני מיליון עותקים ברחבי העולם, שלושת הספרים יחד נמכרו בארבעה מיליון עותקים באיטליה. והם תורגמו ל-21 שפות, כולל לעברית (מקור ) .