סגן עומרי שורץ ז"ל, משדמות דבורה, צוער בגדוד גפן, שירת כלוחם בסיירת צנחנים. נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב־ 20 בדצמבר 2023. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. בן 21 בנופלו.

על המכתב

עומרי כתב מכתב פרידה פעמיים. ב־7 באוקטובר, בעיצומה של לחימה קשה בהגנה על קיבוץ כיסופים, עומרי וחבריו ללחימה תפסו מחסה זמני מאחורי בית הקברות הסמוך בשל התרעות על ירי טילים. עומרי שלף מכיסו פנקס ספירלה קטן וכתב בעמוד הראשון מכתב פרידה. הפנקס הפך ליומן המלחמה של עומרי בעזה והוא המשיך לכתוב בו עד יום מותו. ב־2 בדצמבר 2023, לקראת יציאה לפעילות מורכבת, כתב את מכתב הפרידה השני. שבועיים וחצי אחר כך נפל בקרב.

ב־14 באוקטובר, בין שני המכתבים, עומרי כתב ביומנו: "לא כתבתי הרבה זמן… אני חושב שזה בגלל שסכנת המוות פחות אופפת אותי לתחושתי. הכתיבה החלה כי רציתי שישאר ממני זיכרון כתוב טרי, ומכתבים זה לא בשבילי, זה מקרב את הסוף".

המכתב
7.10.23

בדיוק יצאנו מכיסופים. שוכבים פה בשטח הפתוח מאחורי הבית קברות, כל דקה 'גשם סגול'. אני רושם כאן כי אני מבין שהקרב הקטלני שעברנו הוא לא האחרון.
אז למשפחתי אכתוב שחינכו וגידלו אותי כמו בספר, אמא ואבא אני אוהב אתכם, אתם הכי טובים שיש. זוג עם לב אחד, שילוב מדויק בין לב ומוח.
נועם אחי, אתה מלח הארץ הזאת ואני אוהב אותך.
ולולה אחותי, שמרי על כולם שפויים, הרי את הכי חכמה כאן.

2.12.23
יוצאים לפשיטה מורכבת הלילה, אבל החיוך לא יורד מהפנים. לזה חיכיתי, לזה התאמנתי, אני חלק מהמורשת של המדינה הזאת. הכל מובן פתאום. הדור שלנו, התור שלנו.
החיוך לא יורד כי כל החוויות שצברתי, והאנשים שאיתי בדרך, לא מאפשרים לי. לא יכולתי לבקש חיים טובים יותר, לא הורים אוהבים יותר, לא משפחה מגובשת יותר, לא אהובה גדולה יותר, לא חברים טובים יותר.
תמשיכו לצחוק ולהנות, כי אני עשיתי חיים משוגעים.

עומרי נלחם באותו יום ברחבי העוטף על הגנת המקום שהיה לו לבית. אחרי התיכון הוא התנדב לשנת שירות בקיבוץ בארי ונפשו נקשרה בנפשם של בני הקיבוץ. במהלך המלחמה, כשיצא לחופשה של שעות ספורות, במקום לנסוע לביתו נסע ישירות למלון בים המלח שבו שהו מפוני בארי. באותו יום הכריז שאחרי השחרור יעבור לגור בקיבוץ. את המלחמה בעזה עומרי כינה "מלחמת בארי".

הדור שלנו, התור שלנו: ב־20 בדצמבר 2023 עומרי כתב ביומנו: "המלחמה לא קשה, יש אוכל, מזרונים, ובגדול כל מה שצריך. אם סבא יעקב עשה סצנת מילוט באירופה הקרה עם ילד בן שמונה על הגב, מי אני שאתלונן". שעות ספורות אחר כך נפצע בקרב והמשיך להילחם בגבורה עד שנהרג.

תמשיכו לצחוק ולהנות: בעקבות המכתב של עומרי, האמן יהלי סובול הוציא לאור את השיר "עומרי, שומע?" ובו המילים: "עומרי שומע, אתה ציווית להיות שמח, אבל שבעה זו מסיבה גרועה… בסולם של מאחד עד מאה, זאת לא צוואה קלה".

מקור המידע 

ראו גם : 

עוֹמְרִי לְיוֹם הַזִּכָּרוֹן

פוסט שכתב היום תומר שורץ , אביו השכול של סגן עומרי

סְלִיחָה, עוֹמְרִי

שׁוֹמֵעַ עוֹמְרִי, סְלִיחָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַמִּילִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב מְדֻיָּקוֹת וּנְכוֹנוֹת וְחוֹשְׂפוֹת אֶת הַאֵין וְהָרִיק וְהַמַּכְתֵּשׁ. הֵן לֹא. הֵן אֱמֶת לִשְׁנִיָּתָהּ. לִשְׁנִיַּת הַהַקְלָדָה. אח"כ הֵן מְגֻשָּׁמוֹת וּמְסַלְּפוֹת וּבִלְתִּי מְשַׁקְּפוֹת. כִּי הַמַּכְתֵּשׁ כּוֹתֵשׁ, הָרִיק מְרוֹקֵן וְהָאֵין מְאַיֵּן. סְלִיחָה שֶׁשּׁוּב הַמִּילִים לֹא מַצְלִיחוֹת לְהַסְבִּיר.

סְלִיחָה שֶׁאֵינֶנִּי מַרְפֶּה. שֶׁלְּעִתִּים אֲנִי אוֹבְּסֵסִיבִי אֵלֶיךָ וְעָלֶיךָ. וּמִלְּפָנֶיךָ וּמֵאֲחוֹרֶיךָ וּמִצְּדָדֶיךָ. סְלִיחָה שֶׁאֲנִי מִצְטַמְרֵר עֲדָיִין בְּכָל פַּעַם שֶׁחוֹלֶפֶת מַחְשָׁבָה, זֶהוּ אַבָּא, זֶה נִגְמַר.

סְלִיחָה שֶׁקְּצָת הָפַכְתִּי אוֹתְךָ לְצִבּוּרִי. סְלִיחָה שֶׁבִּמְקוֹם לְהִתְכַּרְבֵּל וּלְהִשְׁתַּבְּלֵל אִתְּךָ אֲנִי מְעַרְטֵל אוֹתְךָ, כְּאִילוֹ אַתָּה לֹא רַק שֶׁלִּי וְשֶׁל אִמָּא וְשֶׁל נוֹעָם וְאֵלָה. סְלִיחָה שֶׁשּׁוּב חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה קוֹדֵם כֹּל שֶׁלָּנוּ, לַמְרוֹת שֶׁבָּרוּר שֶׁבְּעֵינֶיךָ אַתָּה לְגַמְרֵי גַּם שֶׁל מָאיָה וְהַחֲבֵרִים וְהַמִּשְׁפָּחָה הַמֻּרְחֶבֶת וְהַמּוֹשָׁב וְהַמְּדִינָה.

סְלִיחָה שֶׁאֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לְהָבִיא אֶת הַדְּמוּת הַשְּׁלֵמָה שֶׁלְּךָ. סְלִיחָה שֶׁיּוֹצֵא לִי אוֹתְךָ קְצָת אֵל יְוָנִי נְטוּל חֶסְרוֹנוֹת וּמִגְרָעוֹת. זֶה לֹא כָּכָה, אֲבָל זֶה הֲכִי שֶׁאֲנִי מַצְלִיחַ לְהַגִּיד בֵּינָתַיִם. סְלִיחָה שֶׁאֵין מַסְפִּיק הִתְבּוֹנְנוּת עָלֶיךָ מִכִּוּוּנִים אֲחֵרִים, מֵהַחֲבֵרִים, מֵהַמְּפַקְּדִים, מֵהַמִּשְׁפָּחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָטְפָה וְנֶעֶטְפָה, וְעַכְשָׁו כֻּלָּם מְחַבְּקִים אֶת הַכְּלוּם.

סְלִיחָה שֶׁאֲנַחְנוּ מְתַכְנְנִים כְּבָר אֶת מוֹנְדִּיָּאל 2026, בִּשְׁבִילְךָ וּבִלְעָדֶיךָ. הֲמוֹנְדִּיָּאל שֶׁוִּדֵּאתָ שֶׁיּוֹצֵא אַחֲרֵי הַשִּׁחְרוּר שֶׁלְּךָ, אַחֶרֶת אַתָּה לֹא יוֹצֵא לְקוּרְס קְצִינִים.
סְלִיחָה שֶׁכָּל כִּחְכּוּחַ בַּגָּרוֹן שֶׁל נוֹעָם מַקְפִּיץ לִי אוֹתְךָ. כָּל פַּרְצוּף שֶׁל אֵלֶּה אַחֲרֵי בְּדִיחַת-אַבָּא מְרַפְרֵף לִי אִתְּךָ. סְלִיחָה שֶׁקָּשֶׁה לִי לֶאֱהֹב כְּמוֹ כְּשֶׁהָיִיתָ. סְלִיחָה שֶׁלַּמְרוֹת הַמִּשְׁקָפַיִם, עֲדָיִין מְאֹד מְטֻשְׁטָשׁ לִי. סְלִיחָה שֶׁקָּשֶׁה לִי כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הָעֶצֶב זוֹלֵג מֵהַמַּרְאָה וּמֵאִמָּא. סְלִיחָה שֶׁבִּמְקוֹם לָצֵאת לַעֲשׂוֹת סְפּוֹרְט, אֲנִי יוֹצֵא לְעוֹד סִיבוּב בַּמְּזָוֶה. סְלִיחָה שֶׁאֲנִי לֹא עִקְבִי וְלֹא בָּרוּר וּסְלִיחָה שֶׁעוֹד לֹא הִתְחַלְתִּי לְיַשֵּׂם אֶת ה-'תַּמְשִׁיכוּ לִצְחוֹק וְלֵהָנוֹת' מִיּוֹמַן הַמִּלְחָמָה שֶׁלְּךָ בְּעַזָּה.

סְלִיחָה שֶׁבָּא לִי לָקוּם וְלִרְאוֹת אוֹר מֵהַחַלּוֹן, דַּי כְּבָר לְהִתְעוֹרֵר בַּחֹשֶׁךְ.
סְלִיחָה שֶׁבָּא לִי לְנַפֵּץ אֶת עֲרֵמַת הַתְּמוּנוֹת שֶׁלָּךְ וְשֶׁל אַחֶיךָ שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּחֲדַר הַשֶּׁינָה מַמָּשׁ מֵעָלַי, מֵאָז הַשִּׁפּוּץ שֶׁל 2015. בָּא לִי לַחְזֹר לַתְּהִיּוֹת שֶׁל פַּעַם, לָמָּה צָרִיךְ לִתְלוֹת תְּמוּנוֹת שֶׁל יְלָדִים חַיִּים, אִם תֶּכֶף נִפָּגֵשׁ אִתָּם בַּסָּלוֹן?

סְלִיחָה שֶׁיּוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה הוּא בִּשְׁבִילִי יוֹם הַכִּפּוּרִים. סְלִיחָה שֶׁטּוֹנָה הַדְּבָרִים שֶׁהִסְפַּקְתָּ הֵם פָּחוֹת מִמָּה שֶׁהָיִיתָ אָמוּר עוֹד לְהַסְפִּיק. סְלִיחָה שֶׁלֹּא תַּחֲוֶה יוֹתֵר, לַמְרוֹת שֶׁכָּל כָּךְ אָהַבְתָּ אֶת הַחַיִּים הָאֵלֶּה. סְלִיחָה מֵהָעוֹלָם שֶׁהִפְסִיד אוֹתְךָ, פָּשׁוּט סְלִיחָה עַל מָה שֶׁקָּרָה.

סְלִיחָה שֶׁמִּמִּשְׁפָּחָה מְאֻשֶּׁרֶת וּשְׁלֵמָה, הָפַכְנוּ לְמִשְׁפָּחָה נָכָה וַחֲסֵרָה. זֶה כָּל כָּךְ דָּפוּק לִהְיוֹת רַק אַרְבָּעָה. סְלִיחָה שֶׁלֹּא שָׁמַרְתִּי עָלֶיךָ עוֹמְרִי, אָבְדָנְךָ מְנַפֵּץ אֶת רְסִיסֵי לִיבִּי לַאֲבַק שְׂרֵפָה.

מקור