מאת : Israel Barda
פורסם ב30 לינואר 2026 ע"י Israel Barda
ג'ורג' תומאס קוקר נולד בטקסס בשנת 1943. בצבא שירת כטייס בצי האמריקאי. הוא אהב לטוס. הוא אהב משמעת. הוא האמין בתפקיד. בגיל 23 הוא טס משימות קרב מעל צפון וייטנאם. חמישים וארבע משימות הושלמו. ואז הגיעה המשימה החמישים וחמש…
באוגוסט 1966, מטוסו נפגע מטיל. כנף המטוס התפוצצה. הוא נפלט מהמטוס מעל שטח האויב.
תושבי הכפר לכדו אותו תוך שעות. מטוסי חילוץ חיפשו. הם מעולם לא מצאו אותו.
ג'ורג' נעלם במחנות כליאה.
במשך שנים הוא הועבר בין תאים. חדרים חשוכים. שלשלאות. בידוד. כאב. הוא הוכה. הורעב. הוא היה נעול לבדו בקופסאות בטון.
לפעמים, הוא שכח את שמות משפחתו. הוא זכר רק את שבועת הצופים .
ובכל זאת, הוא לא נשבר.
הוא העביר הודעות בסתר. הוא עודד אסירים אחרים. הוא הפך לכומר שלהם.
ליועץ שלהם.
לכוח שלהם.
בשנת 1967, הוא ברח ושחה במורד הנהר האדום בחושך. הוא
נתפס ונענש. הוא נכלא בבידוד במשך שנים.
אסירים רבים נהרגו עקב מחלות והתעללות. ג'ורג' נשאר בחיים.
בשנת 1973, לאחר 2,382 ימים, הוא שוחרר סוף סוף. מצלמות צילמו את חזרתו. ההמונים הריעו.
הוא המשיך לשרת. הוא עזר לאסירים אחרים. הוא נשא סיוטים לכל החיים.
ג'ורג' שרד מלחמה, כלא ובידוד כדי שגם אחרים יוכלו לשרוד.
קישור לפוסט המקורי של Israel Barda בפייסבוק
ראו גם :
George T. Coker Commander O-5, U.S. Navy


