אפרת, בתם של תרצה ואורי נאור, נולדה ביום י"ח בחשוון תשט"ו, (22.11.1954). אחות צעירה לאורנה ושאול.

אפרת גדלה בקיבוץ כפר מנחם שבשפלת יהודה. הייתה ילדה עדינה, צנועה וחברותית ואהובה על כל סובביה.

היא התחנכה בקיבוץ ולמדה עם חבריה בקבוצת שחף. בתיכון הייתה תלמידה טובה, ופעילה בתנועת הנוער "השומר הצעיר".

אפרת אהבה את חיי הקיבוץ וכבר מגיל צעיר נמשכה לתחום החקלאות. חבריה סיפרו כי הייתה חקלאית בנשמתה.

בגיל 18 התגייסה לצבא ולאחר שהשתחררה התמקצעה בנושא גידולי השדה בכפר מנחם.

אפרת הכירה את משה שהיה לבעלה, דרכו הגיעה לקיבוץ ניר עוז, והביאה לעולם את שתי בנותיה – דורון וליאור. היא הייתה אימא אוהבת ומסורה והיה לה קשר חם ומיוחד עם הבנות.

אפרת הייתה עמוד התווך של המשפחה, והחשוב לה מכול היה הקרבה והקשר עם המשפחה הגרעינית והמורחבת.

במהלך השנים עסקה במגוון תפקידים בחקלאות ועבדה במספר קיבוצים. היא הייתה אגרונומית, חקלאית, והתמקצעה במשך שנים רבות עד שהפכה גם לפקחית מזיקים.

אפרת השתלבה היטב בקהילת ניר עוז ונהגה להאיר פנים לכל אחד. הייתה שמחה וחייכנית ואהבה להיות לפגוש אנשים אך גם נהנתה מהפרטיות שלה.

בגיל 48 הכירה את גדי מוזס, חבר הקיבוץ, ובין השניים התפתחה זוגיות יפה ואוהבת. היה ביניהם הרבה מן המשותף – בין היתר, גדי עבד כמרצה לחקלאות, מומחה לתפוחי אדמה ומים. כשלימד תקופה מסוימת במצרים, אפרת הצטרפה אליו לשם והם טיילו יחד.

גדי הפך לחלק חשוב במשפחתם, והיחסים בינו ובין בנותיה הפכו קרובים.

בחלוף השנים הפכה אפרת לסבתא, וגדי, באופן טבעי, הפך לסבא נערץ ואהוב לנכדיה. היא נהגה לבלות זמן עם הנכדים ונהנתה מכל רגע. שחתה איתם בבריכה, שיחקה איתם ויצאה איתם לטיולים בשדות.

בתה ליאור סיפרה שאימה הייתה "הסבתא האולטימטיבית. כשגרנו בפתח תקווה היא הייתה מגיעה אלינו פעם בשבועיים, היה בינה לבין הילדים קשר שאי אפשר לתאר אותו. היא הייתה יושבת איתם על הרצפה ומשחקת ומלמדת, מחנכת ומפנקת כמובן."

ביום חמישי כ' בתשרי, חול המועד סוכות תשפ"ד (5.10.23) הגיעו אליה לביקור בתה דורון ושתי נכדותיה הקטנות אביב ורז. כמו בכל חג הן הגיעו לבלות עם סבתא אפרת ועם סבא גדי למשך כמה ימים.

בשבת, כ"ב בתשרי, חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ ניר עוז חדרו מאות מחבלים ובעקבותיהם אזרחים עזתיים, שעברו מבית לבית, טבחו בתושבים וגרמו להרס ולחורבן.

במהלך האזעקות, החלו להתקבל הודעות רבות המתריעות על חדירת מחבלים. גדי, אפרת, דורון ושתי הילדות הסתתרו יחד בממ"ד.

כאשר הגיעו מחבלי החמאס אל הבית, יצא גדי מהממ"ד כדי להגן על משפחתו ולנהל עם המחבלים משא ומתן. זה לא צלח ולאחר זמן קצר הוא נחטף לרצועת עזה. אפרת, דורון ובנותיה נלקחו לאחר מכן בידי חוליית מחבלים נוספת. בדרכן לרצועת עזה, כשהן מובלות על טרקטור ועגלה עם חברי קיבוץ נוספים, עלה לאוויר מסוק קרב של חיל האוויר וירה לעבר המחבלים. אפרת נפגעה ונהרגה. בתה ונכדותיה נפצעו מהירי ונחטפו לעזה.

מעל ל-40 חברי קיבוץ ופועלים זרים נרצחו באותו היום ויותר מ-70 נחטפו לעזה.

אפרת כץ נהרגה מירי מסוק חיל האוויר בשדות קיבוץ ניר עוז בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת שישים ושמונה הייתה במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רבדים, וכשהתאפשר הועברה למנוחת עולמים בניר עוז. הותירה אחריה בן זוג, שתי בנות, נכדים ואח.

בתה דורון ושתי נכדותיה היו בשבי במשך 49 יום ולאחר מכן שוחררו בעסקת החטופים הראשונה ב-24 בנובמבר 2023.

גדי, בן זוגה של אפרת, שרד בשבי הג'יהאד האסלאמי במשך 482 ימים עד ששוחרר במסגרת עסקה ב-30 בינואר 2025.

 מקור