נפטר "מאיר השמן", מאיר שואף ז"ל –  הרובין הוד של הרעבים: סיפור חייו

 מאיר שואף האיש עם הלב הענק והנתינה האין סופית הלך לעולמו אמש

בצילום למעלה : מאיר שואף ז"ל  2009 | צילום: תמר מצפי, גלובס

"במטבחו של "מאיר השמן" בבת-ים, שם במבנה צנוע של "בני ברית" הפעיל  מאיר שואף פרויקט נעלה, שבמסגרתו הוא היה מאכיל מאות פיות רעבים של ילדים ושל בני נוער בעיר בת-ים."

"המטבח של מאיר", בעיבורה של שכונת מגורים בת-ימית היה  מפעל התנדבותי של אדם אחד. מאיר שואף.

אדם פרטי, לשעבר איש נדל"ן שרעב הילדים נגע לליבו. לפני מספר שנים ולאחר שלקה בשבץ מוחי, הוא החליט לעשות מעשה. והמעשה הוא הקמת בית תמחוי לילדים. האמינו או לא, אבל יש דבר כזה במדינת ישראל .

את המטבח הצליח מאיר השמן מדמי השתתפותם של אורחים בסדנאות הבישול, שאותם תורמים שפים כמו ישראל אהרוני, מאיר אדוני, ערן שוורצבאד, אייל לביא, מיקה שרון ועוד רבים שליבם נדיב.

ביומיום, המציאות של מאיר השמן הייתה הרבה פחות זוהרת מהתחככות בשפים צמרת וב"פודיס" חובבים, הבאים ללמוד כיצד לבשל ביף בורגיניון מפיו של אהרוני. בדרך כלל נשלף מאיר ממיטתו לפנות בוקר. הוא מעמיס על רכבו שקיות תפוחות של לחמניות, כריכים ופיתות ומתחיל בקו החלוקה היומי בין 17 בתי ספר בבת-ים.

שנת הלימודים רק החלה וכבר יש ילדים שאין להם מה לאכול. הם ממתינים בציפייה מבוישת לכריכים של מאיר, מסרבים להודות בפני החברים החדשים, השולפים מתיקם את קופסת האוכל מהבית, שאותם אף אחד לא שלח עם אוכל. מאיר השמן הוא התקווה היחידה שלהם לכריך משביע ולארוחה חמה יחידה ביום.

איש מאיר פנים עם לב ענק

בערך ב-07:00 בבוקר מסיים מאיר לחלק את הכריכים. צרורות של שקיות מרשרשות, שבהן מצונפות לחמניות גדולות לתיכוניסטים, ולחמניות קטנות לילדי היסודי. בתום החלוקה פוסע מאיר השמן לאיטו על השביל הריק, ומביט בסיפוק על השקיות שתלה על וו שער הברזל הכבד. בעוד כשעה ימלאו הכיתות ילדים, ובהפסקת עשר תעביר יועצת בית הספר את הכריכים לאלה הזקוקים להם.

והם, כמו חבריהם לכיתה, יזכו לכריך טעים ומשביע, מעשה ידיו של איש מאיר פנים עם לב ענק. בתום הסיבוב, עוצר מאיר בקונדיטורית "עיני", המנדבת לו ברוחב לב לחמניות ופיתות לכריכים של היום למחרת.

"לפעמים יש בורקס או רוגלעך ואז השמחה גדולה", מסגיר מאיר חיוך מבויש ומסביר את עקרון הגיוון של הכריכים: "יש ימים של נקניק, וכאלה של חומוס ויש אחרים של טונה, אבל הילדים הכי אוהבים לחם עם ממרח שוקולד, שאותם אני משתדל לשלוח להם כמה שפחות… ומה שהכי חסר לי, הן גבינות שאין היד משגת לקנות", מציין מאיר בהשלמה. הלחמניות והפיתות שהמאפייה מנדבת, בקושי ממלאות את המכסה.

כ-50 ילדים היו פוקדים את המטבח מידי צהריים, וזוכים לארוחה מנחמת ולאווירה מחבקת. בכל יום מכין מאיר אוכל אחר, ככל שידו משגת: ביום אחד קציצות דגים או בקר, בימים טובים יותר עופות ושניצלים ולפעמים כשהכסף ממש נגמר, פלאפל בפיתה. "ביום של פלאפל הילדים מתבדחים ואומרים לי שהם מבינים שהמצב קשה", צוחק מאיר צחוק נטול מרירות, צחוק של השלמה עם מה שיש.

ומה שיש זה לא הרבה. מעבר להכנסות מסדנאות הבישול, הצליח מאיר את המטבח ממעט תרומות של אנשים טובים שאכפת להם. את מאיר מקיפה טבעת מצומצמת אך הדוקה של אנשים מתחומי ההיי-טק, אקדמיה, צבא קבע ורפואה התורמים מזמנם ומכספם לסייע למפעל ההזנה הזה.

 קישור למקור המידע

מאיר השמן, הרובין הוד של הרעבים

ראו גם : מזון לנשמה

ראו גם : המסעדה לילדים בלבד של מאיר "השמן"