ארתור מילר היה אחת הדמויות הבולטות בתרבות המאה ה–20 בארצות הברית. בנם של מהגרים יהודים מגליציה שזכה בפרס פוליצר למחזאות, ארבעה פרסי טוני ופרס אמי. הוא כתב במשך שנות ה–40 וה–50 כמה מהמחזות הגדולים ביותר אי פעם ("ציד המכשפות", "מותו של סוכן", "כולם היו בני"), נרדף כקומוניסט לכאורה והתחתן עם מרילין מונרו.

מילר נולד ב-17 באוקטובר 1915 בהארלם, רובע מנהטן בניו יורק, להורים יהודים. הוא גדל בבית דתי, סבו היה נשיא בית הכנסת שלו, ומילר קרא מספיק עברית כדי להבין כ-20 אחוז ממנה. הוא נזכר בחיבה בלילות שישי שבהם "חש את חום הקרבה עם משפחתי" ואת הישיבה בבית הכנסת בשבת עם סבו (מקור המידע)

אביו היה יצרן בגדים ואמו עקרת בית. למילר היו שני אחים – קרמיט וג'ואן. המשפחה התגוררה במנהטן בדירת גג מפוארת הצופה לסנטרל פארק, עד השפל הכלכלי הגדול של שנת 1929, שגזר עליהם חיי דלות, ותקופה מסוימת לאחר שסיים את התיכון, מילר אף נאלץ לעבוד כפועל במחסן לחלקי חילוף למכוניות. המעבר מעושר יחסי לדלות השפיע השפעה עמוקה על ארתור הנער.

  מרלין מונרו וארתור מילר התחתנו ב-29 ביוני 1956 בטקס אזרחי פרטי במחוז ווסטצ'סטר, ניו יורק. יומיים לאחר מכן, ב-1 ביולי, הם ערכו טקס יהודי מסורתי בביתם של חברים בווקסהאו, ניו יורק. מונרו, שהתגיירה לפני החתונה כחלק ממחויבותה למילר, שהיה יהודי, לבשה שמלה פשוטה וצנועה בטקס חתונה יהודי.

מרלין מונרו  לא התגיירה בגלל התעקשותו של מילר ( אשתו הראשונה של מילר הייתה קתולית שלא התגיירה ) ,  במקום זאת, מתוך רצון לחבק את המשפחה שחסרה לה, מונרו, שנולדה בשם נורמה ג'ין מורטנסון בשנת 1926, החליטה בעצמה ומיוזמתה  לעבור גיור ליהדות . היא האמינה שזה יקרב אותה לארתור ולהוריו. היא לקחה את ההחלטה ברצינות, אימצה את זהותה החדשה. היא למדה טקסטים יהודיים, והייתה בעלת סידור יהודי באנגלית ( מקור המידע) .

חיפוש אחר תחושת שייכות ומשפחה: מונרו, שגדלה ללא משפחה יציבה, נמשכה לערכי המשפחה של היהדות והאמינה שהיהדות תעניק לה תחושת שייכות וחום משפחתי שלא חוותה בילדותה.

מונרו אף דיברה בגלוי על כך שאינה יהודיה מלידה, אך בחרה להזדהות עם העם היהודי ולחוות את היהדות כחלק מזהותה החדשה.

הזדהות רגשית עם העם היהודי: מונרו סיפרה לחברתה סוזן שטרסברג: "אני מזדהה עם היהודים. תמיד רודפים אותם, לא משנה מה הם עושים – כמוני".

הרב רוברט א. גולדברג, שביצע את הגיור, אמר שמונרו העריצה את "הרציונליזם של היהדות – את האידיאלים האתיים והנבואיים שלה ואת תפיסת חיי המשפחה הקרובים". הוא נתן לה כמה ספרים לקריאה, כולל מהו יהודי? מאת מוריס נ. קרצר. "מרילין לא הייתה אדם אינטלקטואלי, אך היא הייתה כנה ברצונה ללמוד", סיפר. "היה ברור גם שיכולתה להתרכז לאורך זמן מוגבלת. עם זאת, הרגשתי שהיא הבינה, הזדהתה עמוקות,  וקיבלה את עקרונות היסוד של היהדות" (מקור המידע)..

היא שמרה על זהותה היהודית גם לאחר שנישואיה למילר הסתיימו ב-1961  (מקור המידע).

• המשכיות גם לאחר הגירושין: גם לאחר גירושיה מארתור מילר, המשיכה לשמור על זהותה היהודית, השתתפה באירועים יהודיים, חילקה מתנות חנוכה לילדיו של מילר והמשיכה להשתתף בסדרי פסח (מקור המידע) .

• קשר עם מוסדות יהודיים: מונרו הייתה אמורה לנאום בכנס של United Jewish Appeal במיאמי ב-1957 ולדבר על בחירתה ביהדות ותמיכתה בישראל, אך נאלצה לבטל עקב חקירות ממשלתיות בארה"ב נגד מילר.

הנישואים נמשכו כחמש שנים, עד להתגרשותם בינואר 1961, בין היתר בשל קשיים אישיים ומקצועיים, כולל פערי אישיות ולחצים מתוקשרים.

מערכת היחסים בין מרלין מונרו וארתור מילר הייתה מורכבת, מתוקשרת ורוויית מתחים, אך גם ספוגה בהערצה הדדית וחיבור אינטלקטואלי בתחילתה. השניים נפגשו לראשונה ב-1951 בהוליווד, דרך הבמאי אליה קאזאן, כאשר מונרו הייתה כוכבת עולה ומילר כבר היה מחזאי מוערך, זוכה פרס פוליצר על "מותו של סוכן". הכימיה ביניהם התפתחה לאט, שכן מילר היה נשוי באותה תקופה, ומונרו הייתה במערכות יחסים אחרות, כולל נישואיה לג'ו דימאג'יו.

התפתחות היחסים

ב-1955, לאחר שמילר התגרש מאשתו הראשונה, מרי סלאטרי, היחסים ביניהם התהדקו. מונרו, שחיפשה להיתפס כאמנית רצינית ולא רק כסמל מין, נמשכה לאינטלקט של מילר, לתפיסתו החברתית-פוליטית ולעומק היצירתי שלו. מילר, מצדו, הוקסם מהכריזמה, הרגישות והפגיעות של מונרו, וראה בה מוזה. היא עברה לניו יורק כדי ללמוד משחק בסטודיו של לי שטרסברג, והשניים החלו לחיות יחד.

נישואים ואתגרים

לאחר נישואיהם ב-1956, הזוג התמודד עם אתגרים רבים:

• לחץ תקשורתי: הזוג כונה בתקשורת "המוח והגוף" – כינוי ששיקף את הסטריאוטיפים על מונרו כיפהפייה חסרת עומק ועל מילר כאינטלקטואל קר. מונרו סבלה מהדימוי הזה, שפגע בביטחונה.

• הבדלים באישיות: מילר היה מופנם, רציני וממוקד בעבודתו, בעוד מונרו הייתה רגשית, חסרת ביטחון וזקוקה לתשומת לב מתמדת. ההבדלים האלה יצרו חיכוכים.

• קשיים מקצועיים: במהלך צילומי הסרט "הנסיך ורקדנית" (1957), שבו מונרו כיכבה והפיקה, היא התמודדה עם קשיים בשל התמכרותה לכדורי הרגעה ואלכוהול, מה שהוביל לעימותים עם מילר, שכתב את התסריט לסרט. הוא תיאר את התקופה הזו כמתישה.

• משברים אישיים: מונרו סבלה מהפלות במהלך הנישואים, מה שהעצים את מצבה הנפשי השברירי. בנוסף, מילר נחקר על ידי ועדת בית הנבחרים לפעילויות אנטי-אמריקאיות (HUAC) בשל עברו הפוליטי השמאלני, מה שהוסיף למתח 

• על מנת להיות רעייה תומכת לבעלה ואם חורגת אוהבת לילדיו הבוגרים, ואפילו מרלין מונרו דיברה בחיבה על הדת היהודית החדשה שלה. היא שילבה ביטויים ביידיש בשפתה, ובראיון מפורסם סיפרה עד כמה היא מזדהה עם העם היהודי, שסבל ונרדף במהלך השנים בדיוק כמוה. מילר נשבה גם הוא בקסמיה של מונרו והציג אותה לראווה בכל אירוע פומבי אליו הוזמן.

• אבל עם הזמן התחילו הבעיות. מילר סלד מצלמי הפפרצי שעקבו אחריהם לכל מקום, התעקש לחזור לאורח החיים הפרטי שניהל בטרם התחתנו ולא הבין ממש את עומק המצוקה הרגשית של אשתו החדשה. מונרו, במקביל, החלה להתגעגע לכמה מההיבטים הנהנתניים יותר של החיים באור הזרקורים, לא הבינה את הצורך של בעלה להתבודד וגילתה שחיי עקרת הבית לא מעניינים אותה כמו שחשבה: "כל בוקר הוא נכנס לחדר המזורגג הזה שלו, ואני לא רואה אותו למשך שעות," אמרה לאחר מכן, "מה לעזאזל הוא עושה שם? והנה אני, סתם יושבת פה, ואין לי שום דבר מחורבן לעשות!"

• מילר כתב בשביל מונרו את הסרט "יוצאי הדופן", שיצא לאקרנים בשנת 1961 – אבל זה כבר היה הסוף של מערכת היחסים של השניים. זמן קצר לאחר מכן, מילר ומונרו התגרשו. שנה וחצי לאחר מכן, מונרו נמצאה בביתה ללא רוח חיים. מילר האשים את הרופאים בכך שגרמו לה להתמכר לכדורים שהרגו אותה, והעדיף כנראה שלא לדבר על הכאבים, החרדות והדיכאונות מהם סבלה גם במהלך שנות נישואיהם. אולי, בכל זאת, הרגיש מעט רע על זה שהתעלם מהם .

השפעה הדדית

למרות הקשיים, היחסים השפיעו על שניהם. מונרו דחפה את מילר לכתוב את התסריט ל""יוצאי הדופן"" (1961), הסרט האחרון שבו היא כיכבה, שנכתב בהשראתה. מילר, מצדו, עזר למונרו להעמיק את עבודתה כשחקנית ולשאוף לתפקידים מורכבים יותר. עם זאת, מונרו הרגישה לעיתים שמילר לא מבין את מאבקיה הפנימיים, והוא מצא קושי להתמודד עם תלותה הרגשית והתמכרויותיה.

סוף היחסים

הנישואים התפוררו בהדרגה, וב-1960 הזוג כבר חי בנפרד לעיתים קרובות. הם התגרשו בינואר 1961, באופן ידידותי יחסית. מונרו דיברה על מילר בחיבה גם לאחר הפרידה, והוא כתב עליה בהמשך בהערצה מעורבת בכאב, בין היתר במחזהו "אחרי הנפילה" (1964), שהכיל השפעות אוטוביוגרפיות.

הקשר תרבותי

הנישואים בין מונרו למילר סימלו מפגש בין שני עולמות – הוליווד והתרבות הגבוהה של ניו יורק. הם עוררו עניין ציבורי רב, שכן שילבו את הזוהר של כוכבת קולנוע עם המוניטין של מחזאי רציני. עם זאת, הפערים התרבותיים והאישיים ביניהם היו לעיתים בלתי ניתנים לגישור.

ארתור מילר לא נכח בהלווייתה של מרילין מונרו,

ארתור מילר לא נכח בהלווייתה של מרילין מונרו, שהייתה אשתו לשעבר, מסיבה פשוטה: הוא לא רצה שהנוכחות שלו תסיח את דעתם של האבלים ותהפוך את האירוע לקרקס תקשורתי, כך על פי דיווחים באתר הארץ. הוא העדיף לשמור על פרטיותם של מונרו ושל משפחתה באותו יום קשה. מילר חשש שהנוכחות שלו עלולה להוביל לתשומת לב תקשורתית מוגזמת, כפי שהיה רבות במהלך נישואיהם. 

כאמור, מילר ומרילין נישאו בשנת 1956, והתגרשו בשנת 1961. למרות הגירושים, מילר המשיך להביע דאגה וכבוד כלפי מונרו. בהלווייתה, הוא העדיף להישאר מחוץ לאור הזרקורים ולהתאבל עליה בפרטיות.

החלטתו זו של מילר הייתה משמעותית, לאור הפופולריות העצומה של מונרו והעניין הציבורי הרב שהיה סביב חייה וסביב מותה. מילר בחר לתת כבוד אחרון למרילין מונרו בצורה שאינה מתרכזת בו עצמו, אלא מכבדת את זכרה ואת האבלים הקרובים אליה.

 מקורות המידע

ספרים

1. "Marilyn: The Passion and the Paradox" מאת Lois Banner

   • ספר ביוגרפי מקיף על חייה של מרלין מונרו, הכולל פרקים מפורטים על נישואיה למילר. הספר בוחן את ההיבטים הפסיכולוגיים של מונרו ואת הדינמיקה של מערכת היחסים עם מילר, כולל המתחים סביב הקריירה שלה והשאיפות האינטלקטואליות שלה. זמין באנגלית, וניתן למצוא אותו בספריות או בחנויות מקוונות כמו

2. "Arthur Miller: His Life and Work"

   מאת Martin Gottfried

   • ביוגרפיה של ארתור מילר שמכסה את תקופת נישואיו למונרו, כולל תיאורים של האתגרים האישיים והמקצועיים שלהם. הספר מספק נקודת מבט על מילר כמחזאי וכאדם, ומשלב מכתבים ויומנים אישיים. זמין באנגלית.

3. "Timebends: A Life" מאת Arthur Miller

   • האוטוביוגרפיה של מילר, שבה הוא כותב בגילוי לב על נישואיו למונרו, על האהבה שלהם, הקשיים וההשפעה שלה על יצירתו. הספר מציע תובנות ממקור ראשון על מערכת היחסים. זמין באנגלית.

4. "Marilyn Monroe: The Biography" מאת Donald Spoto

   • אחת הביוגרפיות המקיפות על מונרו, שמכסה את מערכת היחסים עם מילר בהקשר של חייה האישיים והקריירה שלה. הספר נחשב למקור אמין ומפורט. זמין באנגלית, וייתכן שקיים תרגום לעברית בספריות גדולות.