שבוע לפני מסיבת הנובה עוד אמרה לקרוביה שהם (היא ובן זוגה ניר) ניצחו את כולם. יש להם את האהבה הכי גדולה, העבודה הכי טובה והמשפחה הכי הכי טובה.
בת 25, ילדה מרמת ישי עם קול של פעמונים שתמיד שרה בטקסים, ולב רחב שמקשיב לכל מי שמבקש. היא אהבה לשיר, לכתוב, לצחוק, להבין את העולם לעומק ולחבר אליו אנשים.
עוד לפני השירות הצבאי היא התנדבה בגאנה שבאפריקה בבית יתומים, היא הצטיינה בצבא כתצפיתנית ומפקדת, ובתחילת חייה העצמאיים היא כתבה ב"מעריב", נגעה בכל תחום שאהבה – תרבות, מסעדות, תיאטרון וטלוויזיה. תמיד עם חיוך, תמיד עם טעם טוב, תמיד עם לב פתוח.
בשנה האחרונה לחייה הייתה מאוהבת. היא וניר עברו לגור יחד, תכננו טיול למדריד, דיברו על זקנה משותפת כאילו שאר החיים כבר ברורים להם.
בבוקר השביעי באוקטובר הגיעו יחד לפסטיבל נובה. בשמונה בבוקר שי עוד הספיקה לומר לאמא שלה שהיא אוהבת אותה. רק אחרי שבוע התברר ששניהם נרצחו שם, ברגעים בהם הם רקדו לכבוד החיים.
שי הובאה למנוחות באהבה אינסופית, עם אלפי מלווים. שירים נכתבו לה, הצגה הוקדשה לה, עם געגוע שאי אפשר לעצור.
על מצבתה נחרטו המילים: "תרקדי את זה, אם את לא מצליחה לנשום, המילים יהפכו למים, והמים אל התהום."
ami
