נסיכים ללא בית: גורלם העצוב של הילדים לבית הרצל (ספר חדש 2025)

נסיכים ללא בית: גורלם העצוב של הילדים לבית הרצל

אילזה שטרנברגר

הוצאת ידיעות אחרונות , ספרי חמד , 2025

קרא בעניין רב וסיכם : עמי סלנט , עורך ומייסד האתר " חיים של אחרים : ביוגרפיות וסיפורי חיים .

סיימתי לקרוא את הספר המרתק,  שיצא לאור בשנת 2025,  וסיכמתי עבורכם את עיקרי הדברים . ניסיתי לתמצת את 500 העמודים של הספר המרתק הזה בקיצור כאן לפניכם .

תיאודור הרצל חוזה המדינה, הלך לעולמו ב-1904, והוא בן 44 שנים. כעבור שלוש שנים הלכה לעולמה גם רעייתו ז'ולי לבית נשאואר, בגיל 40. לבני הזוג הרצל נולדו שלושה ילדים: פאולינה, הנס וטרודֶה. גורלם של הצאצאים לבית הרצל היה מר. כולם סיימו את חייהם בנסיבות טרגיות ובטרם עת. פאולינה נפטרה בבורדו שבצרפת ב-1929 בגיל 39, מכורה לסמים וחולת לב. שלושה ימים לאחר מותה אחיה הנס, שסבל מבעיות נפשיות כל ימיו, התאבד בירייה. השניים נקברו יחד.

הבת השלישית, טרודה, נישאה ונולד לה בן, נכדו היחיד של הרצל. גם טרודה סבלה מבעיות נפשיות ואושפזה תכופות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה מאושפזת כחולה כרונית ובהמשך הועברה למחנה הריכוז טרייזנשטט, שם נספתה ב-1943. בת 50 היתה במותה. בנה היחיד, סטפן תיאודור נוימן, נשלח לפני המלחמה לאנגליה ובהמשך שירת בצבא הבריטי ובקהילת המודיעין. ב-1946, משנודע לו מה עלה בגורלם של הוריו, התאבד בקפיצה מגשר. בן 28 היה במותו.

סיפורה האישי של משפחת הרצל חושף חיי נישואים אומללים של ההורים וגורל מר ואכזר של צאצאיהם. קשה להאמין שמקבץ כזה של אירועים טרגיים פקד משפחה אחת, ולא סתם משפחה מן השורה, אלא את משפחתו של מי שכונה "מלך היהודים", האיש שחזה את המקום שישמש כבית ליהודי העולם וילדיו שלו היו לנסיכים ללא בית.

בנסיכים ללא בית פורשת אילזה שטרנברגר תיעוד רחב ונדיר של מכתבים, קטעי יומנים ועדויות, היוצרים יחדיו תצרף מרתק של חייהם ומותם של בני משפחת הרצל, של אירופה הסוערת טרום מלחמת העולם הראשונה ובין שתי מלחמות העולם, ושל הולדת הציונות – אחד הנסים הפוליטיים של המאה ה-20.

המתרגם יובל אור יזם את הוצאת הספר בעברית ממקום מגוריו במזרח אפריקה. "אני נמצא על הקו שבין יפו לניירובי בירת קניה, שדווקא בה – מוזר ככל שזה יישמע – התוודעתי מקרוב להרצל ולפועלו, ופשוט התאהבתי באדם המיוחד הזה. זה קרה אחרי שהתגלה לי באופן מקרי לחלוטין שמיקומה המיועד של 'תוכנית אוגנדה', למרות שמה, נמצא בכלל בקניה".

 על ילדיו של הרצל

 ב-1899 כבר התגוררה המשפחה בווילה גדולה בווינה. הילדים לא נשלחו לבתי ספר, אלא חונכו בבית על ידי אומנות גרמניות ומורים פרטיים צרפתים, אנגלים ואוסטרים. עם מותו של הרצל בשנת 1904  השתנו תנאי החיים של שלושת הילדים והם נדרשו עתה ללמוד בבתי ספר רגילים , אבל היה להם קשה להסתגל לחברת ילדים והבת פאולינה נקלעה  בעקבות  כך למשבר נפשי ראשון .  בעקבות  בעיות משמעת קשות של פאולינה בביה"ס התיכון בעיר וינה היא הועברה לפנימייה יהודית בגרמניה וגם שם גרמה צרות  ושוב הפכה להיות נערה פרועה.

אלמנתו של הרצל ז'ולי , לא יכלה להיות דמות תומכת לילדים בכלל ולנערה פאולינה בפרט. היא סבלה מהתמוטטות עצבים במשך כל השנים וגם אחרי פטירתו ללא עת של תיאודור הרצל .

שלוש שנים מעת פטירתו של תיאודור הרצל , אלמנתו ז'ולי נפטרה, בשנת 1907, בגיל 39, שלוש שנים אחרי בעלה תיאודור הרצל, לאחר שסבלה מדיכאון קליני קשה והייתה מאושפזת במוסד לפגועי נפש.

בצוואתו ציווה הרצל כי ידידיו דוד וולפסון, מוריץ ריצ'פלד ויוהאן קרמנצקי ימונו כאפוטרופסים על ילדיו. עם פטירתו של הרצל הסתבר כי הוציא את כל כספי הנדוניה של יוליה, וכי השאיר את משפחתו ללא מקורות הכנסה נאותים (פאולינה הייתה אז בת 14, הנס בן 13 וטרודה בת 11). את האחריות על היתומים הצעירים (גם מבחינה כלכלית) קיבלו על עצמם התנועה הציונית והאפוטרופוסים שמינה לילדיו.

    לאחר מות תיאודור הרצל,  דוד וולפסון ( 1914-1856), נשיאהּ השני של ההסתדרות הציונית העולמית , הקים קרן תרומות עבור ילדי תיאודור הרצל והיה האפוטרופוס של הבת טרודה הרצל .

 דוד וולפסון כדמות סוככת ודואגת לילדי הרצל הרעיף עליהם הרבה אהבה , והפך להיות דמות אב עבורם .  דוד וולפסון היה חשוך ילדים והרעיף הרבה אהבה לילדי  הרצל היתומים.  מותו בשנת 1914 גרם לכל שלושת ילדי הרצל משבר נפשי קשה ושניים מהם אושפזו לכמה חודשים  בסנטוריום לחולי נפש בווינה.

כל שלושת ילדי הרצל מצאו דרך להינתק מהמציאות שעבורם הייתה  יותר מדי כואבת , פאולינה מצאה במקלט בהיסטריה ובהוללות , טרודה בפנטזיות  והנס הסתגר בתוך עצמו.

פאולינה

פאולינה – בתו הבכורה של הרצל, אחרי מספר רב של קשרים רומנטיים עם קציני צבא אוסטרים בעיר סרייבו נישאה ליוזף היפט, אולם התגרשה כעבור זמן קצר. עברה לפריז , החלה להתמכר לסמים , היא חיה חיי הוללות בחברת סרסורים וזונות בפריז .  היא ניתקה את הקשרים עם משפחתה והאפוטרופוסים שמינה הרצל, ואושפזה מספר פעמים במוסד פסיכיאטרי.  סרבה לעבור טיפול נפשי אצל ד"ר פרויד בווינה . המשיכה כל השנים להיות מכורה לסמים ונותרה בשולי החברה בפריז . פאולינה הופכת להיות למבוכה גדולה עבור התנועה הציונית  בגיל 39 אושפזה בבית החולים בבורדו, שבצרפת, שם נפטרה ממחלת הטיפוס ב־8 בספטמבר 1930.

הנס הרצל

הנס הרצל , בנו השני של בנימין זאב הרצל. הרצל לא העניק לו שם עברי, ואף לא מל אותו (אחרי מותו של הרצל, ארגנה לו הקהילה היהודית טקס ברית מילה והעניקה לו את השם שמעון)

כאשר נפטר בנימין זאב הרצל היה הנס בן 13.

בהתאם לבקשתו של הרצל, נשלח הנס ללמוד בפנימייה יהודית דתית באנגליה. כשנפטרה אימו חזר לווינה, התמוטט בגלל רגשות אשם על שלא היה עם אימו בימיה האחרונים ואושפז בסנטוריום אוסטרי  למקרים של מחלות נפש .  אחרי ששוחרר חזר ללימודיו באנגליה, אותם סיים בהצלחה.

במשך כל תקופת לימודיו סבל מדיכאונות שלא טופלו . גם בלימודיו אחר כך המשיך הנס להיאבק בשדים שלו , ונקלע מדי פעם לדיכאון קליני קשה . בשלב מסוים טופל ע"י הרופא הפסיכיאטר ד"ר קרל יונג בשוויץ , אך תקופת הטיפול הייתה קצרה מדי והוא חזר ללימודיו באנגליה , באוניברסיטת קיימברידג' שם נותר בדד.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הבריטי. כשהשתחרר ב־1919 לא מצא לעצמו ייעוד בחיים והתפרנס בעיקר מתרגום כתבי אביו.  מתחיל לקבל הדרכה מכומר קתולי . בשנת 1924 התנצר והצטרף לכנסייה הקתולית .  לפני כן עוד הצטרף לבפטיסטים הנוצרים  הצטרף גם  לטקסי הפולחן הנוצרים שלהם . בשלב מסוים גם הביע  התנגדות לתפיסת הציונות של אביו תיאודור הרצל .

התגורר בלונדון בתנאי עוני  ומצוקה . המשיך לסבול מדיכאונות ולא טופל.  מעתה הקושי הקבוע בחייו האומללים היה תחושת האי-שייכות .  ראשי התנועה הציונית בלונדון כבר ניתקו אתו הקשר והפסיקו לתמוך בו .

הנס לא נישא מעולם. כששמע על מחלתה האנושה של אחותו פאולינה, עזב את עיסוקיו ונסע לבורדו שבצרפת לבקרה. לאחר ששהה ליד מיטתה וראה כי מצבה משתפר, שב לבריטניה ושם קיבל את הבשורה שאחותו נפטרה. הוא חזר לבורדו בשנית והתאבד ב־15 בספטמבר 1930 ביריית אקדח בשבוע לפטירת פאולינה. בן 39 היה במותו. הנס ביקש שגופתו וגופת אחותו ייקברו יחד בווינה. בצוואתו, הסביר כי התאבד בגלל תחושת כישלון אישי מתמשך.

מרגרטה גרטרודה הרצל

מרגרטה גרטרודה הרצל Margarethe Gertrude Herzl הידועה בכינוייה טרודה (Trude) ואשר קיבלה גם את השם היהודי פרומה – בתם השלישית של הרצל ואשתו יוליה, נולדה בפריז ב־20 במאי 1893, הייתה בת 11 בעת פטירתו של אביה. אחרי פטירת אימה, בהיותה בת 14, נשלחה להתגורר אצל דודתה אלה. דודתה זו גרמה לה להתנתק מבני גילה ואסרה עליה להביא חברים הביתה, ולכן שיקעה טרודה עצמה בקריאת ספרים (בעיקר נובלות ורומנים).

 ההתנהגות  הרודנית של דודתה המאמצת אלה  גרמה לה עוגמת נפש רבה . טרודה למדה באוניברסיטה הוראת צרפתית. עוברת בהצלחה את המבחנים להוראה . אחרי פטירת אשתו של אפוטרופסה, וולפסון, עברה לגור בביתו וסייעה לו הן בניהול משק הבית והן בענייני התנועה הציונית. השתתפה בקונגרס העשירי בבזל (1913).

ב־1916 סבלה מהתמוטטות עצבים ראשונה, בין היתר מאחר שהקשר שלה עם אחיה, הנס, נותק עקב היותו חייל בצבא של מדינת אויב (הצבא הבריטי), והיא אושפזה לזמן מה בבית החלמה לחולי עצבים בברוהל.

טרודה הייתה היחידה מילדי הרצל שהקימה משפחה. ב־23 באפריל 1917 נישאה לתעשיין הטקסטיל היהודי הצ'כי ריכרד נוימן, שהיה גרוש ומבוגר ממנה ב־27 שנים, ובשנת 1918 ילדה נכד יחיד להרצל. זמן קצר אחרי הלידה נשלחה למספר חודשים לבית החולים לחולי נפש "אינזרסדורף" שבווינה.

במשך כ15 שנה טרודה סובלת ממחלת נפש  מחזורית .

בגלל מצבה הנפשי לא היה ביכולתה לטפל בילד הפעוט שלה . מטפלות ואומנות גידלו את הפעוט סטפן .  בגלל מצבה הנפשי כמעט ולא היה לו קשר לאימו . אחת המטפלות שלו הייתה אנגליה ולכן ידע היטב אנגלית מגיל צעיר מאד.

בשנים שלאחר מכן בני הזוג נוימן נפרדו, חזרו לחיות יחד, ובכל אותה תקופה הייתה טרודה מתאשפזת לפרקים בבית החולים לחולי נפש.

מצבה הנפשי התערער מאד בעקבות מותם של שני אחיה, פאולינה והנס, והחל מ־1931 היא אושפזה בקביעות בבית החולים אינזרסדורף.

ב־1940, במסגרת הניתוק הכפוי של היהודים מהאוכלוסייה הכללית, הועברה לבית החולים הפסיכיאטרי היהודי פוקרסדורף, וב־1941 עם סגירת כל המוסדות היהודים הועברה לבית חולים פסיכיאטרי ציבורי.

בספטמבר 1942, כשהנאצים פינו את המאושפזים היהודים מבית החולים הפסיכיאטרי של וינה, היא נשלחה למחנה טרזיינשטט, שם שהתה בבית החולים של המחנה שישה חודשים עד פטירתה (מרעב) ב־15 במרץ 1943. גופתה נשרפה.

נכדו של הרצל , סטפן תיאודור

בנה של טרודה, סטפן תיאודור, הצאצא האחרון למשפחת הרצל, נולד ב־21 באפריל 1918. עקב עליית הנאצים לשלטון, נשלח סטפן ב־1933 ללמוד בפנימיה באנגליה. הוא קיבל אזרחות בריטית ושינה את שם משפחתו מ"נוימן" ל"נורמן" . הוא שירת בתקופת מלחמת העולם השנייה בהודו כקצין בחיל התותחנים של הצבא הבריטי. בשנת 1945, בדרכו מהודו לאנגליה, ביקר בארץ ישראל, התקבל בכבוד ואהדה, וקיבל הצעות להשתקע בארץ (הן מקיבוצים והן מעמותות). תשובתו הייתה שישקול זאת לאחר שיסיים את תפקידו בצבא הבריטי .

 הוא שובץ כנספח משרד המדע של המושבות הבריטיות בשגרירות בריטניה בוושינגטון. לאחר שנודע לו על מותם של הוריו בשואה, התאבד בקפיצה מ"גשר שדרות מסצ'וסטס" ב־25 בנובמבר 1946.