האנושיות של חיים לסקוב כנציב קבילות חיים

 בשנת 1977 כאשר חיים לסקוב היה נציב קבילות חיילים  התקשר  לביתו רב-סמל ששירת אז בסיני , נרגש כולו , וסיפר כי מפקד האוגדה  שפט אותו ל14 ימי מחבוש. החייל לא ביקש רחמים או טיפול  בעניינו . הציקה לו בעיה אחרת: אשתו עמדה להיכנס  לניתוח דחוף בבית-חולים  והוא התחנן בפני מפקדו  שביצוע גזר הדין יידחה לכמה ימים. הוא נענה בשלילה ע"י מפקד האוגדה, ועל כן , כך אמר , לא נותר לו אלא לפנות " לאדם היחיד היכול לעזור לו" – נציב קבילות החיילים.

חיים לסקוב התרשם שהרב-סמל דובר אמת ןהחליט לסייע לו . הוא התקשר בלילה לרל"ש שלו  , יונה טילמן, והורה לו לטפל בעניין. טילמן פעל במהירות . הוא התקשר ללשכתו של מפקד האוגדה ששפט את הרב-סמל כדי להעביר אליו את בקשתו  של חיים לסקוב  לדחות את המאסר. אלא שכאן התעוררה בעיה מוכרת : מפקד האוגדה לא אותר,  ומלשכתו התקבלה  התשובה הצפויה -מפקד האוגדה החליט ועכשיו העניין לא בשליטתנו . הרל"ש טילמן  התייעץ עם חיים לסקוב כיצד להמשיך בטיפול.

בשלב הבא הוא טילפן לאלוף פיקוד הדרום , דן שומרון, הדרג הממונה על מפקד האוגדה . האלוף שומרון לא היסס  " אם זו בקשתו של לסקוב, החייל קיבל חנינה ברגע זה, " הודיע לרל"ש טילמן . הרל"ש הבהיר רק שלסקוב ביקש דחייה בגזר הדין לשבוע , עד לאחר הניתוח של אשת החייל .

האלוף שומרון אכן דחה את גזר הדין באותו לילה . חיים לסקוב , אז נציב קבילות חיים כתב למחרת למפקד האוגדה מכתב שבו הסביר לו מדוע נאלץ לעוקפו.

מקור המידע וקרדיט :

מרדכי נאור , לסקוב : לוחם , אדם , חבר

משרד הבטחון , הוצאה לאור ,  הוצאת כתר , 1988