ב19 וב20 למרץ 1945 השתתפה הבריגדה בקרבות מול הגרמנים באיטליה. קפטן חיים לסקוב היה אז מפקד הפלוגה המסייעת בקרב. הגרמנים יצאו אז למתקפת נגד הבריגדה היהודית . חיים לסקוב גילה תושייה והצליח לשבור את התקפת הגרמנים בהפעילו את מחלקת המקלעים הכבדים שלו . הוא עצמו גרר שני מקלעי "וויקרס" כבדים לעמדה נוחה יותר (אחר כך התברר שזה היה בתוך שדה מוקשים גרמני) . בפיקודו של לסקוב הצליחה מחלקת המקלעים לכסות את כל הגזרה שלפניו באש תופת . אלא שכאן נוצרה בעיה : בין הגרמנים המסתערים לבין המקלעים הכבדים היורים- טווח של כמה עשרות מטר בסך הכול – נמצאו חיילי הפלוגה הרובאית של הבריגדה והתעורר חשש כבד שאש המקלעים הכבדים תפגע גם בהם .
חיים לסקוב ביקש מישראל כרמי , שהיה הקצין תורן בלילה ההוא , להורות לחיילי הבריגדה להיצמד לקרקע , אך להניף אל-על את קסדותיהם על כידוני הרובים .
סיפר ישראל כרמי : " קשה , ובייחוד בלילה כשהאנשים שלך מעורבים בתוך אנשי האויב , ובטווח כה קצר , לסייע באש מעל לראש" . לפי כל החישובים המקובלים לגבי אש מקלעים כבדים הייתה בנתונים שלפנינו סכנה. אף על-פי-כן פתח חיים לסקוב באש ובמשך דקות ספורות פלטו מקלעי הוויקרס שלו אש תופת והמטירו רבבות כדורים שכיסו את שטח שתי המחלקות הרובאיות ואת שטח האויב.. לפי נקישות הכדורים בקובעי הפלדה שהורמו הוא ידע אם האש שלו היא אפקטיבית ." בה בעת פתחה מחלקת המרגמות של חיים לסקוב באש גם היא, והגרמנים הוכו קשות ונסוגו , מבלי שהפלוגה היהודית סבלה אבדות כלשהן .
פעולתו הלילית הזו של חיים לסקוב זכתה להדים רבים . הכינוי שדבק בו בעקבותיה היה " הפרטיזן מחיפה" . כינוי שהגיע אף לעיתונות בארץ . גם בראייה מפוכחת יותר , לאחר שנים , תוארה הפעולה כ"לא קונבנציונלית כלל וכלל " .
ami
