ילדות בצל העוני , חיים לסקוב , הרמטכ"ל החמישי

חיים לסקוב , הרמטכ"ל החמישי  נולד בשנת 1919 בעיר בוריסוב ברוסיה . בגיל 6 הוא ומשפחתו הצליחו לברוח מרוסיה ולעלות ארצה. בבואו לארץ ישראל שתי השפות היחידות שידע היו רוסית ואידיש .

אביו היה עגלון בחיפה והמשפחה הייתה מאד ענייה. הם גרו בצריף בשכונת חליסה, העיר התחתית . בשכונה זו  התגוררו בשנות העשרים כמה עשרות משפחות יהודיות בקרב אוכלוסייה ערבית גדולה בהרבה . . במאורעות תרפ"ט הותקפו התושבים היהודים וגם משפחת לסקוב ע"י שכניהם הערבים , אך הצליחו להגן על עצמם באומץ רב.

כאשר היה בגיל 9 נהרג אביו של חיים לסקוב ע"י עגלון ערבי בעיר התחתית בחיפה . חיים לסקוב נותר ילד יתום וגם עני מאד.  

הוא מצליח להתקבל לביה"ס התיכון  הריאלי בחיפה . שקדן מאד . ממעט בדיבור. את מצוקתו  הכלכלית לא יכול היה להסתיר. הכול ידעו כי מביתו בחליסה  ועד לשער בית הספר הריאלי בשכונת הדר-הכרמל, הוא הולך יחף, כשנעליו על שכמו , ורק  לפני כניסתו לחצר הא ממהר לנעול אותן , " כדי שפחות או יותר אראה כמו כולם" . זו הייתה שיטה יעילה להארכת חייהן של הנעליים היחידות שלו , והוא ידע היטב שאין שום סיכוי כי יקנו לו אחרות בעתיד הנראה לעין .

בעיה קיומית עוד יותר הייתה קשורה לאוכל. הנער חיים לסקוב  היה פשוט רעב. לעתים  בא ללמוד, כשבתיקו – תפוז  אחד לכל היום.

את המצב  הציל חברו לכיתה שמעון נחמני , נער זה התגורר בפנימייה של בית הספר , שבה התאכסנו תלמידים שבתיהם מחוץ לחיפה או בני חוץ-לארץ. מדי בוקר , נהוג היה לצייד את חניכי  הפנימייה  בכריכים ,

…. ושמעון נחמני  דאג להביא כמות כפולה , גם בשביל חיים לסקוב.

חסרון-הכיס המתמיד השפיע גם בתחומים אחרים . " הדבר התבטא גם בלבוש ובטיולים  לא יכולתי להשתתף בכל הטיולים , כי הם עלו הרבה כסף."

חבריו לספסל הלימודים  זוכרים אותו כתלמיד קשוב וקפדן . מאזין לדבריהם  של המורים  וממעט להשתתף בשיעורים מיוזמתו.  כל אותו זמן היה גם פעיל בארגון ההגנה בחיפה . עוד בהיותו בכיתה ז' בביה"ס הריאלי  הושבע כחבר צעיר של ארגון "ההגנה" ועבד בסליקים של ארגון ההגנה באזור חיפה. מאוחר יותר שימש גם  במקביל כרץ אישי של מפקד ההגנה בחיפה , יעקב דורי ( לימים הרמטכ"ל הראשון של צה"ל ) . יותר מכול  אהב חיים לסקוב את העבודה בסליקים של ההגנה בחיפה .  " הסליק  היה קודש-הקודשים. עד שהגעת  אליו  עשית עשרים הקפות . קפצת גדרות , חכית למלווה, הלכת לכיוון אחר כדי להטעות ורק בסוף הגעת אל הסליק של הנשק  והתחלת בעבודה".

ד"ר בירם המנהל של ביה" ס הריאלי , התרשם ממנהיגתו של הנער חיים לסקוב וטיפח אותו . אימו של לסקוב  התקשתה ,לעתים קרובות , לשלם את שכר הלימוד בביה"ס הריאלי, אפילו לאחר ההנחה ( אז עוד לא היה חינוך חינם ושכר הלימוד בביה"ס תיכון בארץ-ישראל היה גבוה ) . מנהל ביה"ס הריאלי ד"ר בירם , כמה פעמים שילם מכיסו את שכר הלימוד של חיים לסקוב .

 בסוף כיתה י'  בשנת 1936 , החמיר מצבה  הכלכלי של המשפחה עד כדי כך , שתשלום  חצי שכר-הלימוד  שוב לא היה אפשרי.  חיים לסקוב ניגש לגזבר ביהס הריאלי, מר הררי , והודיע לו  כי לצערו עליו להפסיק  את הלימודים . ושוב  נשלח השרת בעקבותיו והזעיקו לחדר מנהל ביה"ס הריאלי . ד"ר בירם היה נסער . חיים לסקוב הסביר לו שהגיעו מים עד נפש ואין משפחתו מסוגלת  עוד לשלם את הנדרש ממנה.  ד"ר בירם , מנהל ביה"ס הלך לקראתו . הוא הציע לו  ללמד שיעורי-עזר לתלמידים  מתקשים ובשכר  המועט שיקבל -יכסה חלק  מהוצאות שכר הלימוד. אשר לשאר – ד"ר בירם נכון היה  להעניק לחיים לסקוב  הלוואה עומדת , שאותה יתחיל  להחזיר , בשיעורים קטנים, לאחר סיום  הלימודים התיכוניים. וכך היה , רק מסיים חיים לסקוב את הריאלי , ובמשך  כשבע שנים , החזיר חיים לסקוב  את ההלוואה. ממשכורתו  הצבאית כקצין בבריגדה בצבא הבריטי הפריש , בתקופת מלחמת העולם השנייה , מדי חודש , נתח , שנשלח ממצרים , מלוב , איטליה  או מבלגיה  לגזברות בית הספר הריאלי , רק ב1946 , לאחר שהשתחרר מהצבא הבריטי כקצין בדרגת מייג'ור , סיים חיים להחזיר את החוב  לד"ר בירם ולבית הספר הריאלי .

מקור המידע וקרדיט :

מרדכי נאור , לסקוב : לוחם , אדם , חבר

משרד הבטחון , הוצאה לאור ,  הוצאת כתר , 1988