ויולט מוריס נולדה לברון פייר ז’אק מוריס, קפטן פרשים בדימוס של הצבא הצרפתי, ולאליזבת מארי אנטואנט סקאקיני שהייתה צרפתיה ממוצא פלסטיני. היא חיה ילדות מוזנחת ואומללה והעבירה את גיל ההתבגרות שלה במנזר שאליו נשלחה להתחנך על ידי הוריה, שם גילתה את הלסביות שלה ואת אהבתה הגדולה – הספורט. התגובה היחידה של הוריה להצטיינות שלה בספורט הייתה “ככה לא תמצאי בעל”.
בסיום הלימודים למרבה הפתעתם של הוריה היא נישאה בגיל 19. בן זוגה דווקא עודד אותה בתשוקה הספורטיבית שלה, לפחות לזמן מה, אבל בסופו של דבר התעייף מאורח החיים שלהם והם התגרשו אחרי 9 שנות נישואין ב 1923.
מוריס למדה לנהוג במהלך מלחמת העולם הראשונה ובמהלך המלחמה היא נהגה באמבולנסים ושירתה כשליחה קרבית בקרב הסום ובקרב ורדן. “המלחמה לא שינתה דבר,” היא אמרה. “אי-השוויון המגדרי והפוליטי הניזונונים מאנטי-פמיניזם והומופוביה חזרו, והנשים התבקשו לחזור מהמפעלים ומשדה הקרב בחזרה למטבח לשתוק”, אמרה ויולט לעצמה.
ב1936, היטלר בעצמו הזמין אותה להיות אורחת הכבוד באולימפיאדת ברלין. היא הגיעה לשם והתקבלה בכבוד מלכים.
היו לה הרבה דברים שהגרמנים חיפשו: היא ניהלה עסק לחלפים לרכב, אז הייתה לה גישה לרכב ולדלק ובנוסף היא עדיין הכירה אנשים ברחבי צרפת מהקריירה הספורטיבית שלה. וימיה של מוריס בנהיגה באמבולנסים ליד הקווים הקדמיים לימדו אותה לא מעט.
“היא יכלה לדווח על מה שהצרפתים עושים”, אומרת ההיסטוריונית אן סבה. “היא שירתה במלחמת העולם הראשונה בחזית ולכן הבינה את תצורות הטנקים. וידעה מה שהגרמנים צריכים לדעת”.
ויולט מוריס חזרה לצרפת אחרי המשחקים האולימפיים והמשיכה להתכתב עם הנאצים. היא נסעה ברחבי המדינה ואספה מידע על מיקומי הכוחות הצרפתיים וקו מז’ינו – מערך הביצורים בגבול הצפון-מזרחי של צרפת.
כשצרפת נכבשה על ידי הנאצים היא עברה בגלוי לשתף פעולה עם הגסטפו והכינוי שלה היה “הצבוע של הגסטפו”. באחד הספרים כתוב גם שהיא עינתה משתפי פעולה שנתפסו, איך אין לכך אישור משום מקור אחר.
העובדה שמוריס היתה משתפת פעולה לא הייתה סוד גדול. אבל המלחמה התחילה להתהפך נגד הנאצים והם התחילו להפסיד, ויולט מוריס הייתה בבעיה והבינה שהיא תאלץ לשלם מחיר על תמיכתה באויבי עמה.
כהכנה לפלישה, בנות הברית החליטו להרוג מאות סוכני גסטפו שיכלו להפריע לפעולה. ביצוע ההתנקשיות הונח בידי המחתרת הצרפתית – הרזיסטאנס.
ב-26 באפריל 1944, בזמן שנסעה בסיטרואן בנורמנדי עם משפחה שהייתה ידועה כמשתפת פעולה עם המשטר הנאצי בצרפת, המכונית נעצרה לפתע וסירבה לנסוע. הסיבה לכך הייתה שמוקדם יותר באותו היום המנוע טופל על ידי קבוצת ההתנגדות הצרפתית Maquis Surcouf. לאחר מכן יצאו אנשי התנגדות ממקום מסתור ופתחו באש לעבר המכונית. שלושת המבוגרים ושני הילדים שהיו ברכב נהרגו. גופתה הנקובה בכדורים של ויולט מוריס נלקחה לחדר מתים, שם נשארה במשך חודשים ללא דרישה. לבסוף היא נקברה בקבר אחים משותף לא מסומן.
ami
