סיפור חייו של הרופא המשטרתי הבכיר של משטרת אוסטריה היהודי ד"ר פאול קלאר ז"ל

סיימתי לקרוא  את הספר המרתק של ג'ורג' קלייר (קלאר) " הוואלס האחרון  בוינה : חורבנה של משפחה  1842-1942" , הוצאת ידיעות אחרונות , 1987 ( חלק ב' של הסיכום ) 

דודו של המחבר , הרופא היהודי ד"ר פאול קלאר היה בכיר רופאי אוסטריה בדרגת גנרל . במרץ 1939 פיטר שר הפנים האוסטרי , הגרמני הנאצי זייס-אינקוארט את ד"ר פאול קלאר היהודי.

כותב המחבר ג'ורג קלייר ( קלאר) בספרו המרתק :

 במהלך  המלחמה ד"ר פאול קלאר ורעייתו היו בווינה עד סוף מאי 1943 , ואחר כך בגטו תרזנשטאט. דודי פאול הועסק שם בתור " עוזר רפואי" .

לרופאים יהודים היה אסור להציג את עצמם בתור דוקטורים לרפואה.

בטרייזשטאט היה תפקידו לבדוק  ולמיין את כל היהודים לפני המשלוח להמתה . הוא לא ידע כלל שהם נשלחים להמתה . כה רבה הייתה הצלחת הס"ס לשמור בסוד שיטות השמדה אלו בתוך תחומי שלטונו של היטלר , עד שאפילו מנהליו של  גטו טרזיינשאט לא ידעו מה יעדו של כל משלוח ומשלוח העוזב את " הגטו לדוגמא" .

ד"ר פאול קלאר לא הציל  גם את אימו יוליה קלאר בת ה82 שנשלחה מוינה לגטו טרייזנשטאט. הוא לא ידע לאן שולחים אותה.

"בקיץ 1947, בביקור הראשון שלי לווינה של אחר המלחמה , ראיתי את דודי  ד"ר  פאול קלאר בפעם האחרונה. הוא ודודתי אליס נותרו בחיים לאחר השואה. הוא נתמנה מחדש לרופא הראשי של משטרת אוסטריה בדרגת גנרל . אבל השינוי שניכר בו היה עצום .  אפשר להגיד כי  פסיכולוגית חדל להתקיים. "

"מבחינה גופנית , דוד פאול של ילדותי , גדול ושמן , עליז ובעל מזג מהיר , עם אהבתו  למצלמות ולעטים נובעים ענקיים , הצטמק לכדי שליש ממדיו הקודמים, ונפשו  התנוונה והצטמקה אף יותר מגופו. "

 הוא תפקד, יצא איתי לטיולים ארוכים ברגל , לקח אותי למשרדו במטה המשטרה האוסטרית. הוא דיבר מעט מאד וגם אכל מעט מאד. כאשר ישבתי לשולחן לידו , או כאשר פסעתי לצידו ברחוב , חשתי עצמי יושב ליד אוטומאט, פוסע ליד רובוט. "

משלח ידו של פאול כרופא , מעמדו הקודם כרופא ראשי של משטרת וינה והעיטורים החשובים , שקיבל במלחמת העולם הראשונה בתור קצין רפואה בכיר – כל אלו הצילו אותו מהשמדה פיסית , אך בו-בזמן הרסו אותו פסיכולוגית.

"אני  דיברתי כמה וכמה אנשים שהכירו את ד"ר פאול קלאר בשנים הטראגיות האלו בווינה ובתרזשטאט . מפי איש לא שמעתי מלה רעה עליו ,  להפך, כולם דברו עליו טובות כרופא אנושי.

לדעתי , רק מצפונו העיב עליו מאד. הוא חזר לווינה מהגטו בתרזנשטאט ב1945 , זכה באותות כבוד ובשבחים , וכן במשרה רמה במשטרה.

 שלוש פעמים ניסה להתאבד . בגיל 62  הצליח , הוא נדרס בגלגלי חשמלית ברחוב מרכזי בוינה ויומיים אחר כך ב12 בספטמבר 1948, מת מפצעיו..

מקור :

ג'ורג' קלייר (קלאר)  " הוואלס האחרון  בוינה : חורבנה של משפחה  1842-1942 , הוצאת ידיעות אחרונות , 1987  ( חלק ב' של הסיכום ) .