ami
סיימתי לקרוא את הספר המרתק של ג'ורג' קלייר (קלאר) " הוואלס האחרון בוינה : חורבנה של משפחה 1842-1942 , הוצאת ידיעות אחרונות , 1987 .
תקציר
הכול מתרחש בעיר וינה: שבת 26 בפברואר, גיאורג קלאר בן ה- 16 לוקח את חברתו ליזל לנשף הריקודים הראשון שלהם באולם הקונצרטים המפואר שבעיר. גם ראש ממשלת אוסטריה היה שם… שבועיים אחר כך סיפח היטלר את אוסטריה לגרמניה, ועולמה של משפחת קלאר חרב. המשפחה, שהיתה מעורה בחברה הוינאית עד התבוללות, יורדת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אבי הסב הרמן, ששימש בעבר קצין רפואה בדרגה הגבוהה ביותר ליהויד אוסטריה, והסב לודביג הרופא, בטוחים היו פעם כי נקלטו בוינה היטב. ב"ואלס האחרון בוינה" המחבר מתאר את ילדותו, את הוריו ואת משפחתו בבהירות, בשנינות ובהומור רב על רקע המצב הפוליטי באוסטריה והשפעתו על היהודים בכלל ועל משפחתו בפרט. בריחת המשפחה הקרובה, הנוטשת הכל, מאוסטריה הוא סיפור מתח ותיסכול.
המחבר נחלץ ומתגייס לצבא הבריטי במלחמת העולם ובתוך כך הוא מחליף את שמו ואת מולדתו. הוריו מוצאים את מותם באושוויץ לאחר תלאות ויסורים בצרפת, וסבתו מסיימת את חייה בגיטו. כך מסתיים פרק חיים של משפחה יהודית, שחייתה באוסטריה חיי עושר, פריחה ושגשוג. הספר זכה בפרס הספרות באנגליה, ושרות השידור השידור הבריטי הפיק ממנו סרט דוקומנטרי בן 55 דקות.
כמה סיפורי חיים מתוך הספר:
הספר של ג'ורג' קלייר ( קלאר ) מספר סיפור אמיתי על הייאוש האנושי, באמצעות תיאור השמדתה של משפחה יהודית בווינה , אחת מני רבות.
סבו של המחבר שירת כרופא צבאי גדודי בצבא האוסטרי בסוף המאה ה19 . קפטן הרמן קלאר , הסב , קודם לדרגת קפטן והמשיך לשרת כרופא בכיר עוד 20 שנה בצבא האוסטרי.
מרבית בני המשפחה היו רופאים באוסטריה . הדוד ד"ר פאול קלאר היה הרופא משטרתי בכיר של משטרת אוסטריה בדרגת גנרל.
אביו של ג'ורג' קלייר שירת כקצין בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה .
ד"ר פאול קלאר חזר שבר כלי מגטו טרייזנשטאט בשנת 1945 .
עד האנשלוס הגרמני לאיחוד עם אוסטריה בשנת 1938 היה מצבם הכלכלי של כל בני משפחת קלאר בוינה מעולה . כולם החזיקו משרתות ורכוש רב . זו הייתה משפחה אמידה . אביו של המחבר היה רואה החשבון הבכיר בבנק וינאי חשוב .
אביו של המחבר כרואה החשבון הבכיר של הבנק האוסטרי נוסע הרבה לפראג על מנת לפקח על שלוחות הבנק שם .
אביו של המחבר היה בן דודו של זיגמונד פרוייד.
השינוי במצב היהודים באוסטריה בכלל ובווינה בפרט מתחיל מייד עם האנשלוס הגרמני הכפוי לאיחוד אוסטריה בשנת 1938. מרבית האוסטרים , החלו לגלות אנטישמיות בוטה כלפי כל היהודים.
כל העיתונים באוסטריה ובווינה מתחילים שבוע אחרי האנשלוס ב1938 לגלות אנטישמיות ולכתוב מאמרים נגד היהודים באוסטריה.
שליש מתלמידי כיתתו בביה"ס התיכון בווינה היו יהודים.
אחרי האנשלוס בשנת 1938 החלו תלמידים אוסטרים רבים בביה"ס התיכון בו למד ,להגיע לכיתה במדי הנוער ההיטלראי. לעתים תלמידים יהודים בביה"ס הוכו על ידם מכות קשות . הם היכו גם את חבריהם היהודים .
משפחת קלאר היהודית המשיכה לראות עצמה כפטריוטית אוסטרית ולא הייתה מוכנה לשקול הגירה לארץ ישראל כפי שהוצע לה.
המצב מחמיר כאשר היטלר ממנה ב1938 נאצי גרמני בשם ארתור פון-זייס-אינקוואט לתפקיד שר הפנים האוסטרי הממונה על המשטרה האוסטרית.
עם התפטרות קנצלר אוסטריה שושינג בשנת 1938 בעקבות לחץ הגרמנים הנאצים השתנה המצב בווינה לחלוטין . מתאר ג'וגק קלייר בספרו את האירועים בעקבות התפטרות הקנצלר האוסטרי שושינג :
"בתום נאום ההתפטרות הקצר והעגום של הקנצלר האוסטרי שושינג שמענו מבעד לחלון צעקות בוקעות מאלפי גרונות . קפצתי אל החלון והתבוננתי ברחוב נוסדורפר בווינה .
הגיעה המשאית הראשונה , ארגזה דחוס עם אוסטרים נאצים צורחים. דגל צלב-קרס ענק התנופף מעל ראשיהם. לרובם הייו סרטי זרוע נושאים צלב קרס , היו להם מגבעות ס"ס ולאחדים – קסדות פלדה .
"בין השאר שמענו בבירור " עם אחד, רייך אחד , פיהרר אחד" ! במקהלה של קולות גסים וגם צעקות "מוות ליהודים" קריאה זו הבוקעת ממאות גרונות, חוזרת ונשנית, כשמאית אחת אחרי השנייה חולפת מולך, ובכל אלת עשרות נאצים אוסטרים משולהבים, היא דבר מבחיל ובלתי נשכח."
"אבי כיבה את האור בחדר , כדי שרוכבי המשאיות לא יוכלו לראותנו."
אני עדיין התבוננתי ברחוב נוסדורפר שלשפתי שמעתי זעקה חנוקה הישר מתחת לחלוננו. מתחתי את צווארי וראיתי שוטר אוסטרי, סרט זרוע נאצי כרוך סביב שרוול מדיו הירוקים, אלה בידו והוא חובט בה בחמת זעם באדם מתפתל ומתוות לרגליו. מייד זיהיתי את השוטר האוסטרי . אני הכרתי אותו כל חיי ותמיד נתן כבוד לנו והצדיע לנו. והנה הוא מניף אלה בכל הכוח האצור החזק וחובט שוב ושוב באיש המסכן שזרק רק מילת כעס כלשהי כלפי הנאצים האוסטרים המשולהבים. שוטר זה שאתמול נחשב מגן ומושיע , הפך לרודף ומענה !
אחרי שבוע ראיתי כבר ברחוב אנשים ונשים אוסטרים שפרצו לתוך חנויות של יהודים ואף לתוך דירות של יהודים, שהשחיתו, בזזו וגנבו. מה היה טיבם של אלה, שגררו לרחובות וינה גברים , נשים, ילדים וזקנים יהודיים, אילצו אותם לכרוע ברך ופקדו עליהם למחות את סיסמאות משאל העם של הקנצלר שושינג, שנכתבו מדרכות וינה ועל קירות בתים. מקצתם היו האנשים ונשים, שהתפוצצו מצחוק, כאשר הביטו בקורבנותיהם היהודים המפוחדים, העושים כדבריהם? עבודה ליהודים ! סוף סוף עובדים יהודים!" צרח האספסוף הווינאי . " אנחנו מודים לפיהרר שלנו ! הוא יצר עבודה ליהודים!"
נאצים אוסטרים מאלצים יהודים לקרצף את המדרכה שעליה היו סלוגנים שתמכו בעצמאותה של אוסטריה, זמן קצר לאחר האנשלוס
ידענו עתה שאין לנו שום חלופה אלא לברוח מאוסטריה, במיוחד לאחר מה שקרה למכרים שלו בני משפחת אורנשטיין .
אמיל וזלמה אורנשטיין , אנשים מכובדים מאד בווינה כבר ישנו במיטותיהם, כאשר צלצל פעמון הדלת ם פתחו , בחוץ עמד שוער הבית ומאחוריו שני שוטרים אוסטרים ושני אנשי ס"ס גרמנים במדים שחורים. הם הסתערו לתוך הדירה, חיפשו בכל פינה וזווית, רוקנו מגרות על הרצפה, ובתום זה כבלו את ידי אמיל באזיקים מאחורי גבו וגררו אותו החוצה. הוא היה איש עסקים נכבד בוינה , יהודי ואחד ממנהיגי הבונים החופשים. אלה היו "פשעיו".
כעבור שבוע ראינו בעמוד הראשון של עיתון הס"ס הקורפוס השחור, את תצלומו של אמיל אורנשטיין בצד תצלומיהם של יהודים אחרים שהוחזקו בידי הגסטאפו. הוא נראה רע, ועל לחייו היו זיפי זקן בן שבוע. במעצר הגסטאפו לא התירו ליהודים להתגלח, להם , שייראו לא רחוצים ולא בריאים .
אמיל אורנשטיין לא נראה עוד בין החיים.
אבי מבכירי הבנק האוסטרי נשבר , הוא נוכח לדעת שכל עולמו חרב וגם הקריירה הארוכה שלו בבנק נגדעה בצורה מושפלת , הוא קיבל רק חלק מהפיצויים המגיעים לו .
בספר מתואר תהליך ההשפלה שעובר אביו היהודי בבנק הווינאי בו הוא היה מבכירי העובדים:
"אך ישב אבי מאחורי מכתבו במשרדו המפואר , וד"ר הילגר נכנס. ד"ר הילגר , אחד הלא-יהודיים במחלקה, שירת בצבא האוסטרי עם אבי בתקופת מלחמת העולם ראשונה, הוא היה אחד מעמיתיו הקצינים האוסטרים במלחמה."
"כאשר נכנס נקש בעקביו, הרים את ידו הימנית במועל היד הנאצי וצעק , " הייל היטלר ארנסט!"
" באתי לומר לך ארנסט , שמהיום והלאה אינני יכול לעבוד למען יהודי או לקבל הוראות מפיו "
אנשי הס"א האוסטרים ממשיכים לפרוץ לדירות של יהודים באוסטריה, ובתוכם גם ידידי המשפחה , ולגרור אותם לנקות רחובות בוינה .
כל הפעולות האלו היו הכנות לקראת ביקורו של היטלר ב14 למרץ 1938 בעיר וינה .
כאשר עברה שיירת המכוניות של הפיהרר ברחובות הראשיים של מה שהייתה בירת הקיסרות של בית הבסבורג, נופפו לה זרועות ודגלונים והריעו לה אלפי וינאים ושאגות ההמונים נשמעו ממרחק .
