הוא הפסיד רק 28 קרבות רשמיים מתוך 134. ב-90 קרבות ניצח, בחלקם הצליח להדהים עם 27 נוקאאוטים. הוא הביס את הטובים ביותר. את פרנקי ג'נרו האמריקאי שזכה במדליית זהב במשחקים האולימפיים ב-1920, את ויטוריו טאמאניני האיטלקי שזכה בזהב באולימפיאדת אמסטרדם 1928 ואפילו את ג'קו רזון היהודי שזכה באליפות יוון והבלקן.
העוני המחפיר בתוניסיה לצרפת הגדולה
ויקטור פרץ נולד באוקטובר 1911 בתוניסיה, למשפחת פרץ היהודית שחיה ב"חארת אל יהוד", הרובע בו גרו יהודי העיר בעוני. אביו היה סוחר זוטר בשוק אל גראנה וחינך לתורה. ויקטור מאז ומתמיד העדיף את חיי הרחוב וחלם להיות מתאגרף. הוא הזניח את לימודיו בבית הספר אליאנס בחפציה ומידי יום היה מבקר אצל הסנדלר מונסייה ליאון כדי לקרוא בעיתוני הספורט.
בגיל 14 הצטרף למועדון האגרוף מכבי תוניס, שרשם הישגים רבים בענפי הספורט השונים. מועדון שהיה למעשה "הכח וינה של יהודי צפון אפריקה". אחיו הבכור, בנימין, התאמן גם הוא תחת אותו המאמן במועדון, ג'ו גז, וזכה לכינוי "קיד פרז". בויקטור, לעומתו, דבק הכינוי "יאנג פרז".
הצרפתים שפלשו לתוניסיה ב-1881 פתחו אפיק חלומי לתושבי המקום שבחלוף הזמן זכו לתמיכה רחבה מהממשל בצרפת. בתמיכתם של האירופאים הספורט תפס תאוצה בקרב הקהילה ברובע היהודי בעיר והמסחר בין המדינות היה פורה. בנימין פרץ ניצל זאת והיגר לפריז בחיפוש אחר קריירה מקצוענית באגרוף. כמה שנים מאוחר יותר גם ויקטור נסע בעקבות אחיו.
בגיל 16 ויקטור פרץ הפליג למארסיי עם תעודות מזויפות. בהתחלה נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות ולמרות הקושי הצליח לחתום שנה אחר כך על חוזה מקצועי, להשתלב בענף ולזכות לתמיכתו של המאמן לאון בלר.
מהר מאוד הקריירה שלו החלה לנסוק. ביוני 1931, בגיל 20, הוא הוכתר לאלוף צרפת באגרוף במשקל זבוב לאחר שגבר על ולנטין אנג'למן. באוקטובר באותה שנה הצליח לעשות את הבלתי ייאמן והביס לעיניהם של 16 אלף צופים את פרנקי ג'נרו הוותיק בשני סיבובים בלבד. הוא הכריע את אלוף ארה"ב בנוקאאוט, כאילו לא ספר את מי שלימים הפך למספר 3 בדירוג של כל הזמנים במשקל נוצה. יאנג פרז זכה על חשבונו בתואר אלוף העולם.
ויקטור הצעיר זכה לפרסום ולשבחים רבים. אחרי הקרב חזר לתוניס. כמאה אלף איש חיכו לו בנמל וברחובות העיר. "הוא היה כוכב על, מה שהיום אנחנו רואים אצל שחקני כדורגל כמו רונאלדו או מסי", שחזר יוסי בריח ז"ל, מי שהיה שכנו בתוניסיה.
הרומן עם השחקנית המפורסמת בצל רדיפות היהודים
בעקבות ההצלחה הגדולה, יאנג פרז ניהל רומן מתוקשר עם מיריל באלין, ילידת מונקו, שטיפחה קריירה מצליחה בקולנוע. מדורי הרכילות בצרפת פרסמו טורים רבים על השניים והיא אף הצטרפה אליו כשחזר לביקור בתוניס. "היא התאכזבה מהבית שלו", סיפר יוסי בריח ז"ל בעדותו. "נראה שהיא הייתה בשוק מהעובדה שהוא גר בבית שכל כולו הוא בעצם חדר אחד. אחר כך היא פשוט לא יצאה מבית המלון עד שהם חזרו לצרפת".
הרומן לא החזיק זמן רב. יאנג פרז התאהב בחיי הלילה בצרפת, לא שמר על כושר ואיבד את תאריו. פרץ לא הצליח לשחזר את הישגיו, התקשה לנצח על הזירה ונקלע למצוקה כלכלית. באירופה באותה העת חלה רדיפת היהודים ובלית ברירה הוא נאלץ להתמודד מול מתאגרף גרמני.
הקרב נקבע ל-11 בנובמבר 1938, יממה אחרי ליל הבדולח. יאנג פרז הגיע לברלין והריח החרוך מהפוגרום שבוצע בעיר עוד היה באוויר. בעוד הוא נאבק במתאגרף ארנסט וייס הגרמני, הקללות, היריקות, האיומים והצעקות לעברו מצד הצופים רק הלכו וגברו. ויקטור פרץ העדיף להפסיד ולנטוש את הזירה.
כשהנאצים פלשו לצרפת, באלין, חברתו לשעבר, חברה אליהם והתאהבה בקצין נאצי. לאחר שחרור פריז באוגוסט 1944, נתפסו השניים על ידי המחתרת הצרפתית, שהוציאה אותו להורג ואותה כלאה. על סמך ידידותה עם הנאצים צצו השערות לפיהן היא זו שהסגירה את יאנג פרז לידי הנאצים. זה מעולם לא הוכח.
חייו של אלוף העולם במחנה אוושויץ ועלילות הגבורה
על פי הרישומים, ויקטור פרץ נעצר בבית מלון בפריז ב-21 בספטמבר 1943 ונכלא בדרנסי שהיה למחנה ריכוז גדול. מאוחר יותר, ב-7 באוקטובר, יצא כחלק ממשלוח מספר 60 לאוושויץ 3, שם נלקח תחילה לעבודה במפעל לייצור גומי. 70 אלף יהודים עשו את המסע הזה מדרנסי למחנה ההשמדה, מרביתם מצאו את מותם בתאי הגזים.
ami
