מיכאל נשוי, אב ל 2 ואגיד לפני הסיפור על מתקפת הטרור של חמאס שכרופא, הוא גם הלך להתנדב להציל באזור הלחימה באוקראינה. כמו כולנו, כאשר הופעל צבע אדום בנירים הוא רץ לממ"ד עם המשפחה שלו. וגם הוא הבין מאוד מהר שזה אירוע אחר.
כחבר כיתת הכוננות הוא ניסה ליצור קשר ללא הצלחה עם הרבש"צ. בסופו של דבר, יצר קשר עם מי שגר קרוב אליו וחבר אליהם כדי לצאת להילחם. כבר בשבע בבוקר הוא עלה על ציוד לחימה. בשמונה בבוקר יצא מהבית. ד"ר בס עשה את זה כשהוא משאיר בממ"ד את אישתו והילדים
מיכאל סיפר לי שבשלב הזה, הם ביצעו נסיגה לעמדת תצפית משם ניסו להכווין את הצבא (כשאלה הגיעו). כאשר צה"ל נכנס לקיבוץ, הוא הצטרף לכוחות בטיהור הקיבוץ ממחבלים ובהמשך בחילוץ משפחות מהממ"דים. כאשר החלו לרכז משפחות שחולצו במועדון, מיכאל היה יחד עם החיילים חלק מכוח האבטחה. התמונה משם..
שם הוא פגש פעם ראשונה את אישתו ושני הילדים שלו, נתן חיבוק ומיד יצא להמשיך באבטחה. כשכולם העבירו את הלילה במבנים ממוגנים מיכאל נשאר להגן תחת צבע אדום וגם היתקלויות שהיו על הגדר. כמו כולנו, מיכאל התפנה לאילת בסוף היום שאחרי, אבל..
אחרי ימים בודדים הוא התגייס כרופא למילואים ועד היום הוא שם. בתחילה סייע בטיפול בנפגעים וכיום גם מתאמן לקראת הפלישה הקרקעית הצפויה. כשזה יקרה, כרופא ביחידת רפואה מרחבית תהיה לו הרבה עבודה ואין לו כוונה לחזור משם לפני סיום המלחמה. סוף.
ami