ami
מקור :
גורג' אורוול . מחווה לקטלוניה ,עם עובד , ספריית אופקים, 2012
"דומה שבכתיבת עלילות מלחמת האזרחים בברצלונה נמנע ג'ורג' אורוול במופגן מכל ממד של כתיבה ספרותית המתנשאת מעל לעובדות היבשות כנתינתן. הוא בא לספרד להילחם, לספוג רשמים, להתעשר בנושאים לכתיבה, אך יצא ממנה בתור שליח שהופקדה בידיו מלאכת סיפור האמת".
במחווה לקטלוניה, שנאסר להפצה בספרד הפשיסטית של פרנקו, מתאר אורוול ערים הרוסות וכפרים חרבים, "גדודים" מבולבלים ובלתי מאומנים של בני 15 ללא כלי נשק שנשלחו ללחום מול צבא מיומן, מצוקה ורעב לצד אחווה אנושית סמיכה וחריפה של בני קטלוניה, שהאמינו באמת ובתמים בססמאות השוויון ואחוות העמים.
ספרו של ג'ורג' אורוול, "מחווה לקטלוניה". הספר כולל את חוויותיו של אורוול מהשתתפותו במלחמת האזרחים בספרד.
"אנשי הפלוגה שבאנו להחליף החלו להוציא ולרכז את תרמיליהם. זה שלושה חודשים הם בחזית . מדיהם היו ספוגים בוץ , נעליהם מתפוררות , רובם מגודלי זקן. הסרן , שפיקד על העמדה , לווינסקי שמו אבל כולם קראו לו בנחמין , יהודי פולני ששפת אימו צרפתית, זחל ויצא מן השוחה וקידם את פנינו . צעיר נמוך קומה כבן 25 , בעל שיער שחור ופנים חיוורות להוטות. כמה קליעים תועים חולפים לידנו. העמדה המחופרת הייתה חצי מעגל שאורכו כ45 מטר, וסביבה חומת מגן עשויה שקי חול. סרן בנחמין הראה לנו את העמדה ונפנף כלפי האויב , הלוחמים הפשיסטים של צבא פרנקו ..
גורג' אורוול הוצב בגבעות שמסביב סרגוסה , בקרבות הקשים על אואסקה.
בלילות נשלח ג'ורג' אורוול לסיורים חשאיים בלילה אל העמק שהפריד בין לוחמי המיליציה שלו ובין עמדות הלוחמים הפשיסטים הספרדים.
"במאי הייתי כבר קצין בדרגת סגן ופיקדתי על שלושים איש בקירוב, אנגלים וספרדים. כולנו היינו תחת אש זה חודשים , ומעולם לא נתקלתי בקושי להניע את האנשים למלא את פקודותיי" ולמצוא מתנדבים לפעולות מסוכנות"
מכל דבר היה מחסור – בנעליים , בבגדים , בסבון , בנרות , בגפרורים , בשמן זית ובמזון. המדים שלנו הלכו והתפוררו, ולרבים לא היו נעליים והם התהלכו בסנדלים מאולתרים. בכל מקום התגוללו נעליים בלויות, פעם אחת הסקנו את האש בשוחה יומיים תמימים בנעליים בלבד, חומר דלק לא רע. באותו זמן כבר הייתה אשתי בברצלונה והייתה שולחת לי תה, שוקולד ואפילו סיגרים, כשהצליחה להשיגם כי גם בברצלונה היה מחסור.
ואחר כך ההמתנה לפקודת ההסתערות , חמישים או שישים מטר מחומת המגן של הפשיסטים. שורה ארוכה של חיילי המילצייה כורעים בתוך תעלת השקיה, כידוניהם מזדקרים מעל לשפתה ולבנונית עיניהם זוהרת באפלה. המפקדים קופ ובנחמין כרעו במרחק-מה מאחורינו, ועמם לוחם שנשא מקלט רדיו על כתפיו. באופק המערב נראו רשפי אש ואחריהם שורה של פיצוצים אדירים. …. ההסתערות נדחתה.
יום אחד אחר הצהריים הודיע הסרן היהודי בנחמין שהוא זקוק ל-15 מתנדבים המתקפה על עמדות הפשיסטים שבוטלה בפעם הקודמת עומדת לצאת אל הפועל הלילה. שימנתי את עשרות הכדורים המקסיקניים שלי. לכלכתי את הכידון ( ברק הכידון עלול להסגיר את מקומך) וארזתי לי קצת לחם..
זמן-מה לפני חצות הוליך סרן בנחמין 15 מאתנו אל טורה פביאן. גשם ניתך ברציפות מרדת הערב. תעלות ההשקיה עלו על גדותיהן. ובכל פעם שכשלת לתוך תעלה שכזאת טבלת במים על מותניך. באפלה הגמורה ובתוך מסכי הגשם בחצר המשק הספרדי עמד גוש עמום של חיילים והמתין. רס"ן קופ הבלגי פנה אלינו בדברים . תחילה בספרדית ואחר כך באנגלית, והסביר את תוכנית ההתקפה. הקו של הפשיסטים פונה כאן בזווית ישרה, וקיר המגן שעמדנו להתקיף נבנה על קרקע מוגן בדיוק בחוד הזווית. כשלושים מאתנו, מחציתנו ספרדים ומחיצתנו אנגלים, בפיקודם של חורחה רוקה , מפקד הגדוד שלנו (גדוד מיליציה במלחמת האזרחים בספרד מנה כ-400 איש ), והסרן היהודי בנחמין יתקדמו בזחילה ויחתכו את גדר התיל. חורחה , המג"ד יטיל את הרימון בתור אות ואחר כך על כולנו להמשיך להמטיר גשם של רימוני יד, לגרש את הפשיסטים מן החומה ולהשתלט עליה לפני שהם מתאוששים. באותו הזמן יסתערו חיילי גדוד המחץ על עמדת הפשיסטים הקרובה הממוקמת כמאתיים מטר מימין לזו שאנו מתקיפים ומחוברת אליה בתעלת קשר.
עדיין ירד גשם והחשכה הייתה מעובה מאוד. הבוץ היה איום ונורא . אני הלכתי בראש הטור, יחד עם חורחה המג"ד ובנחמין הסמג"ד. התקדמנו אל תוך החשכה הכמעט מוחלטת בהליכה שפופה מאוד, אבל בפנים מורמות , בקצב שהואט מרגע לרגע. בכל הרמתי את ראשי שמעתי את סרן בנחמין שזחל לידי , לוחש באוזני בקדחתנות : " להוריד הראש ! להוריד הראש!"
הפשיסטים ירו . אנשינו ירו מאחור, ואני ידעתי היטב שאני נמצא בתווך .
באותו רגע ראיתי את את סרן בנחמין מאותת לי בזרועו להסתער. בנחמין כרע על ברכיו ועל פניו מין הבעה של שביעות רצון ממזרית, וירה בתשומת לב באקדחו האוטומטי לעבר רשף הרובים. המג"ד חורחה נפצע במטח הראשון ושכב אי שם. כרעתי ליד סרן בנחמין ושלפתי את הנצרה מן הרימון השלישי שלי והטלתי אותו . אה!! אין ספק שהפעם עשיתי זאת כהלכה. הרימון התפוצץ מאחורי חומת המגן, בדיוק בפינה , קרוב מאוד לעמדת המקלע.
סרן בנחמין קפץ על רגליו וצעק "קדימה ! הסתער!" .
לוחמי המילציה בפיקודו של סגן ג'ורג' אורוול הצליח לאחר קרב קשה לדלג מעל חומת המגן ולכבוש את עמדות המקלע של הפשיסטים.. היו להם אבדות כבדות ולא קיבלו סיוע ובסופו של דבר נאלצו לסגת. אבל ההתקפה הייתה מוצלחת כי הפשיסטים נאלצו להסיט כוחות מן העבר האחר של אואסקה, שם התחדשה מתקפת האנרכיסטים.
הפציעה הקשה של ג'ורג אורוול בחזית
כמה חודשים מאוחר יותר ג'ורג אורוול והלוחמים שלו מועברים לאזור קרבות אחר בחזית אראגון . הוא מוצב בדיוויזיה 29 של מליציית POUM הספרדית. באזור קרבות זה היו לחיילי פרנקו הרבה צלפים, חלקם היו גרמנים שנשלחו ע"י היטלר.
ג'ורג' אורוול מתאר בספרו " מחווה לקטלוניה" את חווית הפציעה שלו :
"הדבר היה בפינת חומת המגן בשעה חמש בבוקר . זו תמיד הייתה שעה מסוכנת, מפני שהשחר עלה בגבנו, ומי שהרים את ראשו מעל חומת המגן התבלט בבירור על רקע השמיים. שוחתתי עם הזקיפים לקראת החלפת המשמרות. באמצע המילה ממש, הרגשתי-שאני במרכזה של התפוצצות, שמעתי קול נפץ רם וראיתי הבהק מסנוור של אור סביבי, וחשתי הלם אדיר – לא כאב, רק טלטלה אלימה, כמו מכת חשמל. נלוותה אליה תחושה של חולשה גמורה, הרגשה שאני הלום ומוכה ארצה עד עפר. שקי החול שלפני נסוגו למרחק עצום וחשתי כמו אדם מוכה ברק. ידעתי מייד כי נפגעתי. תוך פחות משנייה קרסו ברכי , וראשי נחבט בקרקע במהלומה קשה. חשתי המום. נפגעתי בצוואר וזרועי השמאלית הפכה להיות משותקת חלקית. "
"ברגע שהניחו אותי על אלונקה והתחילו לפנות אותי לבית חולים, התעוררתי לחיים וזרועי הימנית המשותקת החלה לכאוב כאב תופתי. הפינוי לאמבולנס היה קשה , 2 וחצי ק"מ של אדמת טרשים זרועה בליטות ומהמורות. ידעתי איזו מלאכה מייגעת היא כי עזרתי לשאת פצוע יום או יומיים לפני כן. הכאב בזרועי היה קשה מנשוא וגרם לי לגדף כל הזמן. הרופא הספרדי חבש את הפצע , הזריק לי מורפיום ושלח אותי לבית החולים בסיימטו וחר כל לבית החולים בלרידה. הייתי מסומם מן המורפין ,ובכל זאת סבלתי כאבים קשים. עד מהרה הופיעו 2 עמיתים שלי מהחזית שקיבלו רשות לצאת מן הקו לשעות אחדות .
"הלו !" את חי מה ? טוב. אנחנו רוצים את השעון ואת האקדח שלך, ואת הפנס החשמלי, וגם את הסכין , אם יש לך סכין" .
הם הסתלקו להם עם כל רכושי המיטלטל. זה היה הנוהג הקבוע במלחמת האזרחים בספרד , כשמישהו נפצע- כל מה שהיה ברשותו חולק מיד בין כולם: ובצדק, מפני ששעונים, אקדחים וציוד לחימה היו יקרי המציאות בחזית, ואם יצאו מן הקו מן הקו בתרמילו של חייל פצוע קרוב לוודאי שהם יגנבו אי-שם בדרך"
ג'ורג' אורוול הועבר לבית החולים הצבאי בלרידה ושם התחיל תהליך שיקומו הרפואי הארוך.
לא היה אחד מכל מי שפגשתי באותם ימים – רופאים, אחיות, חובשים ופצועים אחרים – שלא אמר לי בביטחון שאדם שנפגע בצווארו ושרד הוא יצור בר מזל מאין כמוהו. אבל אני לא יכולתי להימנע מן המחשבה שיכולתי להיות בר מזל עוד יותר לולא נפגעתי כלל"
אורוול על מזל, נקודת מבט ויחסיות (מתוך מחווה לקטלוניה)
רקע
בצילום:
The Poum militia in Barcelona 1936 with Orwell in the background; he describes several days and nights spent defending its headquarters from the roof of the nearby Poliorama theatre in 1937.
