ami
בקיבוצו רמת יוחנן נערך לפני כמה ימים ערב לזכרו של אלישע שלם, בן 89 היה במותו.
מותו לא ריגש את מהדורות החדשות ואת יומני הטלוויזיה.
אלישע הגדיר עצמו בפשטות: יהודי, ישראלי, חקלאי וחייל כשצריך.
אלישע היה אלמוני לציבור וכוכב זוהר בקרב ההנהגה של זרועות הביטחון.
סייר מכונן, לוחם אמיץ, מפקד יוצא דופן המדקלם אלתרמן ולאה גולדברג.
כל חייו התנדב ולא דרש הכרה או תודה.
ככה גם כשפיקד על פעולות התגמול של יחידה 101, כמ״פ צנחנים במלחמת סיני. ניהול הקרב לכיבוש תל א שמס במלחמת יום כיפור – נחשב כמבריק. קרב שבצה״ל לומדים אותו עד היום.
מקור וקרדיט לצילום , גל פרל , מתן חופש פעולה לדרג הפיקודי הוא ה"מתכון" להצלחה בשדה המבצעי | מאת גל פרל פינקל
בין לבין התנדב אלישע בשליחות המדינה לעיראק, איראן וכורדיסטאן ואימן את חייליו של מוסטפה בארזני.
בשיאה של מלחמת ההתשה התנדב כנמ״ר לפקד על אחד המעוזים הקשים ביותר בתעלת סואץ. אלישע התנדב לפקד על ״טמפו״ לשלושה חודשים כאשר כבר היה אבא לילדים. מדי יום נהרגו ונפצעו חיילים בתעלה. המורל היה ירוד. קראו לו והוא בא. פעמים שירת במעוזים בהתנדבות כשמטרתו לדואג שכולם יצאו חיים מתופת ההפגזות.
באחת מהשיחות שלנו הוא ציין בגאווה שמעולם לא שירת בצבא קבע. גם בכל תפקידיו בצבא עד תפקיד מפקד חטיבה.
הייתי חייל כשהיה צריך.
החקלאות ובניית הארץ קדמו מבחינתו.
אריק שרון. מאיר הר ציון ורפול – ראו באלישע חבר ומנהיג. לא פעם נאלצו לעמוד מול ביקורתו נוקבת. הוא דיבר מעט אבל כשפתח את הפה כולם הקשיבו, הש״ג והרמטכ״ל.
רוח ההתנדבות, הנתינה, המוכנות לשאת בעול היתה השקפת עולמו.
ערכיו היו ברורים ופשוטים: עשה ואל תדבר, ענווה, צניעות, הסתפקות במועט ועזרה הדדית.
מקור וקרדיט : Yossi Uzrad
קישור לפוסט
המג"ד שעבד עבד במטעי האבוקדו של קיבוצו.
שלם נולד ב–1934 בבית אלפא לטובה ומתתיהו, שעלו מפולין בעלייה השלישית. אביו היה מחלוצי הזמר העברי ובין היתר כתב את השיר "שיבולת בשדה". לימים תיאר אלישע את הקשיים של הילדים, לנוכח הפחד בתקופת המרד הערבי הגדול (1936–1939), ללא מבוגר בבית הילדים, שירגיע וינחם: "ילדי בית אלפא לא בוכים — אין למי! אבא ואמא אינם. הם עסוקים בבניין הארץ" (צוטט בספרו של עומר עינב, "נישאר פה לעולם"). כשהיה בן שש, בעקבות הפילוג בבית אלפא וברמת יוחנן, עברה המשפחה לרמת יוחנן.
ב–1952 התגייס שלם לצנחנים, שירת בגדוד 890 והשתתף בפעולות התגמול, בין היתר נגד יעדים מצריים וירדניים. הוא עשה זאת לצדו של מאיר הר־ציון, ותואר כהפוך ממנו באופיו: מסודר ורציני. ב–1956 פיקד על פלוגת החוד שחדרה לבניין המשטרה הירדנית בע'נדל בערבה, בעקבות רצח שלושה שומרים על ידי מחבלים מירדן. "המוביל יהיה הפעם אלישע שלם, מה שלא משאיר שום סיכוי לאף לגיונר לראות את אור הבוקר של יום המחרת", כתב עליו זאב שמילוביץ', אחד מחייליו. "אלישע נפצע כבר בתחילת הקרב, אך המשיך לפקד ולנהל את קרב הפריצה למשטרה וטיהור כל המבנה כאילו לא קרה כלום", נכתב עליו באתר הצנחנים.
מ–1958 פיקד על גדוד צנחני מילואים 98. במלחמת ששת הימים פיקד על גדוד זה בקרבות באזור רמאללה ובדרום רמת הגולן. לאחר המלחמה מתח ביקורת על הפיכת חלק ממפקדיה לכוכבים. "איש הצבא מציג את עצמו לציבור, ואחר כך קורא על דמותו היפה והססגונית כפי שעיצב אותה העיתונאי, בעיקר כשזה באופנה ולאחר הצלחה. הוא מתחיל להאמין במה שנכתב עליו, מתנהג בהתאם, ונוטה לאמץ את הדמות הססגונית והבדיונית, לשחק את משחקי המאמר שכתבו עליו", אמר ב–1983. "בהדרגה מתחילות הדמויות הצבאיות לשחק את עצמן, וגולשות לאמונה ביכולתן ובאינטואיציה שאינה קיימת, לשליפות מהמותן, שנראות פרי חוכמה בעוד שלמעשה הן פרי המקרה. המלחמה כל כך בלתי צפויה, שמי שבא לקבל את המדליה יודע היטב, שבמקרים רבים מדי לא גודל רוחו וידו החזקה הביאו להצלחה".
פקודיו העריצו אותו, וסיפרו על מפקד שהיה "דוגמה ומופת" ולוחם "עז נפש". במלחמת יום כיפור הוא פיקד, בין היתר, על כיבוש תל א־שמס, קרב שהחוקר הצבאי גל פרל הגדיר כ"אחד מקרבות החי"ר המוצלחים ביותר שניהל צה"ל במלחמה כולה". בהמשך פיקד על כיבוש מוצבי הצבא הסורי ברכס החרמון. הגדוד שלו וגדוד נוסף בפיקוד חזי שלח, "הוטסו במסוקים לשטח בשליטת הסורים, הפתיעו את הקומנדו הסורי, ולאחר קרב שנוהל בקור רוח ומקצועיות, כבשו את המוצבים", כתב פרל. אחרי המלחמה שירת שלם כמפקד חטיבת החרמון וכמפקד חטיבת המילואים הראשונה של הצנחנים. מחוץ לצבא עבד במטעי האבוקדו של קיבוצו.
שלם מת בחודש מאי, והותיר אחריו את אשתו נירה, ארבעה ילדים, נכדים ונינים.
אלישע שֶלֶם, חקלאי ולוחם, 1934–2023
