ami
מאת משה דיין לרות דיין
עכו, 29.10.1939
רותי שלי,
"ובכן זה המכתב האחרון [לפני גזר הדין]. בודאי נתראה מחר אך מי יודע אם נוכל להחליף מילים. בנפש אנו מוכנים כבר לפסק הדין*, כבר מוכנים לתנאים החדשים ובכל זאת בוודאי יהיה קשה בזמן הראשון להתרגל אליהם.
אך מה אני יכול לכתוב לך במכתב זה? הן את יודעת הכול. אם גם המכתבים לא יהיו והביקורים יהיו אחת לחודשיים, נימצא זה עם זו לעתים הרבה יותר קרובות ואם גם אותך לא יעיר תותח הרמדאן בכל חצות, בוודאי יעל תעירך ותשכבי גם את ותיזכרי בי. אך אין דבר, מי שיודע לומר א' צריך לדעת לומר ב' ולקבל את העונש.
אקווה כי גם לאחר המשפט ימשיכו לטפל בנו ובעיקר בדברים הקטנים בהטבת התנאים פה (יתכן שדוד הכהן** יכול לפעול בכיוון זה).
רותי, שלחי לי (אולי פשוט בדואר) את המילונים (גם העברי-אנגלי) דקדוק וספרי קריאה אנגליים. אם יש איזה ספר לימוד רציני שבא אחרי הדקדוק (כמו לימוד הספרות או משהו כזה) שלחי גם כן ובין ספרי הקריאה כדאי שיהיו עם אותיות גדולות כי בחדר לפנות ערב כבר חושך ובייחוד בחורף.
והיי שלום רותי, ונשקי את יעלי והיא תנשקך בשמי ומסרי שלום והיי חזקה. השתדלי לעבוד כפי שנדברנו ולהתראות."
שלך, משה
*גזר הדין ניתן למחרת
**דוד הכהן, מראשי ההגנה בחיפה
אסירי ההגנה בהם משה דיין (מימין) ומשה כרמל (שני משמאל) בכלא עכו 1939
רקע היסטורי ( קישור) מ"ג אסירי ההגנה
מקור: רותי שלי, מכתבי משה דיין מכלא עכו 1941-1939 , ניצה בן-ארי עורכת, הוצאת זמורה ביתן, תל-אביב, 2001
ב-1972, כעבור 37 שנות נישואים, התגרשה רות ממשה דיין.
ב-1973 פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "ואולי: סיפורה של רות דיין". ב-2001 הוציאה לאור את אסופת המכתבים שכתב לה משה דיין עת היה כלוא בכלא עכו, בשנים 1941–1939, בספר מופיעים גם קטעים מיומנה.
למכתבים נוספים של משה דיין
משה דיין לרות
מאת משה דיין לרות דיין
נהלל, 1934
רותי!
שלך,
"אוי רותי, רות, טוב לך כשבחוץ גשם וברד ואתם יושבים בצריף…מזג האוויר נורא..החיים נמאסים ממש. מי יתנני תנור וזכות לשבת ולא לעבוד! או לפחות לעבוד אך לא בזוהמה הזו!..
אכן, החלטתי להקדיש את הערב לך, אך בעצם מתכוון אני להקדישו לי, לגול מעלי את אשר שרד, לאחר שאת הכעס הוצאתי בדמות קללות ובעיטות בבטני הפרות…את רואה, אני בגילופין. אכן טוב לחלום בליל חורף. ואת?
אילו הייתי אני תחתיך, הייתי בלי ספק יושב עכשיו שנים, או שלושה , או חמישה או שנים-עשר חודשים וגומר את השביעית. גומר ומקבל תעודה…גם אני יש לי תכניות אשר בהן אינני חולם אפילו להישאר בנהלל. אלף פעם כבר גוללתי אותן לפניך ובכל זאת, עד התגשמותן אני ממשיך ב'הגדה לבית דיין', בבניית המשק. כל 'בית' וההגדה שלו, וטוב, טוב ללכת בה עד שברור כי התכנית משתנית..לא בכדי לשמש לך דוגמא אני כותב זאת אלא כדי להצדיק את עצמי על שמייעץ אני אותך להמשיך בדרך של "ההגדה לבית שוורץ"..למותר להוסיף כי במקרה שתלכי עכשיו לאיזה קיבוץ, תקלקלי ותהרסי את חייך, תלדי לאיזה יוזיק חצי-תריסר בנים ובנות ואחר-כך תתגרשו.…עודך צעירה, רות, האפשרויות לפניך, הבית בעזרך – עלי והצליחי! לא בי האשמה אם מכתבי יצא כהוראות של "מחנך לחניכתו". לא הוראות אלו כי אם הרהורים שהרהרתי בזמן האחרון בך ובי. הרוח והסערה אינם פוסקים. שמעתי שהקשר בין חיפה ותל-אביב וירושלים. עוד זה חסר לי שהמכתב יחכה בדרך עשרה ימים!"
הנה הנייר נגמר והשעה מאוחרת והראש כואב והרוח נושבת ו…ו…ו…והיי שלום.
משה
מקור: ואולי..סיפורה של רות דיין, רות דיין והלגה דודמן, הוצאת מעריב, תל-אביב, 1973