ami
מאת : אושי דרמן , אנו – מוזיאון העם היהודי
הצילום למעלה : חיילי לגיון הזרים הצרפתי בהודו-סין, 1953-1954 קרדיט: ויקיפדיה
ידיעה קצרה שפורסמה ב-1959 בעיתון "חירות" על חייל צה"ל שנידון למאסר בגין עריקה של שנתיים, מקפלת בתוכה עלילה שומטת לסת שתחילתה בכפר קטן ברומניה בימי מלחמת העולם השנייה
"ביום ה-27 בדצמבר 1955 גזר בית הדין הצבאי של חיל הים הישראלי שלושה חודשי מאסר על החייל אליהו איצקוביץ' בעוון עריקה" – כך דיווח הסופר הצבאי של העיתון היומי "חירות" ב-21 במאי 1959, בידיעה שהותרה לפרסום ארבע שנים אחרי האירוע. איצקוביץ', כך נמסר בידיעה הקצרה, "נעדר מהצבא למשך 840 יום, מיום 6 ליולי 1953, ועד 24 באוקטובר 1955". מספר שבועות לפני המשפט, המשיך העיתון לדווח, התייצב איצקוביץ' בקונסוליה הישראלית בפריז כדי למסור דין וחשבון על העריקה. במשך שעות ארוכות האזינו אנשי הקונסוליה בעיניים פעורות ובלסת שמוטה לסיפורו הלא יאמן של ניצול השואה, שהקדיש את חייו למימוש אחד היצרים העוצמתיים ביותר שבנפש האדם.
אליהו איצקוביץ' גדל בכפר בצפון-מזרח רומניה של אותם ימים. הוא היה ילד בן תשע כשהוריו ושלושת אחיו נרצחו לנגד עיניו במחנה ריכוז. הרוצח היה סוהר בשם סטונסקו, אחד מהפשיסטים הרומנים ששיתפו פעולה בשמחה וביתר מוטיבציה עם הנאצים.
מוצאו של סטונסקו היה מכפר שכן לזה ממנו הגיעה משפחת איצקוביץ'. גם אחרי שחרור המחנה בידי הצבא האדום, איצקוביץ' לא הצליח לעקור מראשו את התמונה בה סטונסקו מוציא להורג את משפחתו, והוא החליט לנקום, ויהי מה. הוא נדד בין ערים וכפרים ברחבי רומניה בניסיון לאתר את הסוהר, אולם הצליח למצוא רק את בנו. הוא בחר ב"נקמה בתשלומים" ודקר את הבן למוות בעזרת סכין קצבים. מאחר ובאותו זמן היה עדיין נער, גזר עליו בית המשפט הרומני חמש שנות מאסר במוסד לעבריינים צעירים.
ב-1950 השתחרר איצקוביץ' מהמאסר ועלה לישראל. כעבור שנה הוא התגייס לשורות הצנחנים, שם תיארו אותו חבריו למחלקה כחייל שתקן ואמיץ. איצקוביץ' ניסה לפתוח דף חדש, לשכוח את העבר, ובעיקר למחוק מהתודעה את תמונת הילדות שנחרתה בזיכרונו. אולם העבר לא הניח לו ומידע חדש שהגיע לאוזניו במהלך שיחה מקרית עם קבוצת עולים מרומניה, החזיר אותו לנתיב הדמים. סטונסקו, כך נאמר לו, הצליח לחמוק אחרי מלחמת העולם השנייה לחלק הצרפתי של גרמניה והוא משרת בלגיון הצרפתי הזר בהודו-סין.