ami
כדאי להכיר ולהזכיר את ד"ר לודוויק פלק. מאוחר יותר הועבר למחנה הריכוז בוכנוואלד, שבו עסק בייצור חיסון עבור טיפוס. הוא ייצר שני חיסונים: אחד חסר כל ערך, ניתן לחיילי האס אס, והשני, היעיל מאוד, הועבר למעבדות בפריז." הוגה גישת הבסיס הסוציולוגי של עובדות מדעיות.
לסיפור חייו המלא (ויקיפדיה בעברית)
לסיפור חייו בכתבה המרתקת של מירון רפופורט
ביוני 1941 כבשו הגרמנים את לבוב וריכזו את יהודיה בגטו. התנאים בגטו היו קשים מאוד: מצוקה, צפיפות נוראה, היגיינה ירודה, תנאים קלסיים להתפרצות מחלת הטיפוס. ופלק, שקיבל על עצמו את ניהול המעבדה בבית החולים המאולתר בתוך הגטו, חזר אל המומחיות הישנה שלו, אל הדברים שלמד אצל פרופ' וייל.
יחד עם צוות מצומצם פיתח פלק שיטה לזיהוי מוקדם של טיפוס הבהרות ("פלק-טיפוס" בגרמנית, בדיוק כשמו) על פי דגימות שתן של חולים. לאחר הצלחת השיטה, התחיל פלק לנסות לפתח חיסון נגד טיפוס, שגם אותו ייצר משתן של חולים. הוא עשה ניסויים על חזירי ים, והתגובות נראו מבטיחות. כדי להתקדם היה זקוק לעבד 50 עד 100 ליטר שתן ביום, אבל במעבדה המאולתרת שבה עבד אפשר היה לעבד ליטר אחד לכל היותר.
ואז עלה במוחו רעיון. במאמר שכתב כעבור שנים רבות והתפרסם ב"ניב הרופא" בישראל מספר פלק כי החליט לפנות לבית חרושת מקומי לתרופות (שהיה בבעלות יהודית והוחרם על ידי הנאצים) בהצעת חליפין: הוא ייתן להם את הפטנט לייצור החיסון, ובית החרושת יאפשר לו ולאנשיו לייצר אותו. המנהל הגרמני קנה את הרעיון, והעביר אותו לאס-אס. הגרמנים, צריך לזכור, חששו במידה כפייתית מפני הסכנה שחייליהם יידבקו בטיפוס באירופה המזרחית "שורצת המחלות".
"קיבלתי פקודה להתייצב בבניין הגסטאפו ברחוב פלצ'ינסקה", מספר פלק במאמרו. "הדרך הזו היתה הרבה יותר מסוכנת מאשר הטיפוס. רק לעתים רחוקות חזר ממנה יהודי כשהוא חי". פלק הביא את תוצאות הניסויים, רופאים גרמנים חקרו אותו. כמה מהשאלות, הוא מעיר בציניות, היו "אינטליגנטיות למופת". הגרמנים שאלו אותו אם התרכיב שהוא מפתח יוכל להיות יעיל גם אצל החיילים האריים שלהם. "כמובן", ענה פלק, "אבל יש לעשותו משתן של ארים ולא של יהודים". לא בטוח שהנאצים הבינו את ההומור. בכל מקרה, להפתעתו של פלק הם הניחו לו ולאנשיו לצאת בחיים מהבניין. "אופן ההכנה (של התרכיב) והדוגמאות היו כבר בידיהם, ולכן לא היינו נחוצים להם יותר", כתב פלק.
לזמן מה זכה צוותו של פלק לחסינות מידי הגרמנים. החולים שתרמו שתן יצאו מכלל סכנת חיסול מיידי, והעובדים במעבדה קיבלו תעודות מיוחדות ובהן כתוב: "עוסק בהכנת חומר חיסון נגד טיפוס". כמה מאות יהודים בגטו חוסנו מפני טיפוס בתרכיב שפיתח פלק. פלק לימד גם את אשתו ואת בנו, שהיה אז כבן עשרים, את עבודת המעבדה, כדי שהחסינות תחול גם עליהם.
כשהגרמנים העבירו את הצוות מבית החרושת לבית כלא בלבוב, הם הבחינו שאחת העובדות צולעת ורצו להעלותה על הטרנספורט למחנות ההשמדה. "בשביל לייצר וקצינה (חיסון בגרמנית) לא צריך להיות בלרינה", אמר להם פלק. חייה של העובדת ניצלו לפי שעה.
אבל החסינות שהעניקו להם הגרמנים לא האריכה ימים. מקצת אנשי הצוות נתפסו ונשלחו להשמדה, ובסופו של דבר, בפברואר 1943, הועלו גם פלק, אשתו ובנו על רכבת לאושוויץ. אשתו נשלחה לעבודה במעבדות, פלק ובנו נשלחו תחילה לעבודה פיזית, לסחוב גופות. פלק חלה בטיפוס (כנראה תוצאה של התרכיב שהזריק לעצמו בזמן עבודתו בלבוב), הוכה, נשלח למרפאה במחנה וכמעט מת. "את הצלת חיי והבראתי אני חייב לרופא פולני מווארשה שמדי פעם היה נותן לי את המזון שלו", העיד פלק אחרי המלחמה.
תמציות מבשר אדם
אחרי שהחלים, הוטל על פלק לנהל את מעבדת הנסיובים בבלוק 10 במחנה. בנו עבד שם גם כן. שנלה מצטט רופא שסיפר כי הצוות של פלק ערך את הבדיקות הנחוצות לחולים, אבל הסתיר את התוצאות מפני הגרמנים. תוצאה "רעה" פירושה היה מוות ודאי. "במעבדה עסקו בגידול תרביות חיידקי המחלות השונות", העיד הבן אריה ב"יד ושם" אחרי המלחמה, "ותרבית מגדלים הרי על תמצית בשר. אבל היות וזה היה זמן של מלחמה ובשר לא היה, הובא בשר מהקרמטוריום, בשר אדם, ומזה ייצרו את הקרקע לתרביות… היה בינינו אדם שהיה אוסף את הבשר ועוטף בנייר וכשאף אחד לא היה בסביבה, הוא היה קובר את השאריות האלה בחוץ ואומר 'קדיש'".
לודוויק פלק מספר בעדותו כי מעבר לחלונות המעבדה בחצר, נהגו אנשי האס-אס להוציא להורג אסירים, 50 עד 180 אסירים ביום. בבלוק הקרוב למעבדה ביצעו מנגלה ואנשיו את הניסויים בעיקור. "היו שם 500 נשים יהודיות המסומנות לצורך ניסויים", העיד פלק. "הניתוחים התבצעו ללא שמירה על סטריליות, אחוז מקרי המוות היה כמעט 100%".
מאושוויץ, בהוראה מיוחדת ממפקדת האס-אס, הועבר פלק למחנה בוכנוואלד. במקורו נועד המחנה לאסירים פוליטיים גרמנים, וגם בתוכם היו רופאים לא מעטים. הגרמנים רצו לנצל את הרופאים המעולים שהיו תחת ידיהם כדי לייצר חיסון יעיל נגד טיפוס, אימת הצבא הגרמני במזרח, ופלק, עם ניסיונו וכישוריו, היה נחוץ להם.
האסירים בבוכנוואלד, מתברר, היו חכמים יותר מהשובים שלהם. למעשה, הם ייצרו שני סוגים של חיסונים: תרכיב אחד, חסר כל ערך, נמסר לידי הגרמנים ונשלח לחזית לחסן את חיילי האס-אס. תרכיב שני, יעיל מאוד, יוצר רק כדי שיישלח למעבדות בפאריס, שפיקחו על יעילות הייצור בבוכנוואלד. אחרי המלחמה ביקר פלק בפאריס במשלחת מדעית ופגש שם את פרופ' ז'ירו, הצרפתי שבדק בשביל האס-אס את החיסונים שיוצרו בבוכנוואלד.
הנאצים לא גילו את התרגיל שעשו להם במעבדה בבוכנוואלד. אויגן קוגון, אסיר פוליטי שעבד במעבדה עם פלק וכתב כעבור שנים את "מדינת האס-אס", אחד הספרים החשובים על הרייך השלישי, מספר כי פלק הוא שהגה את רעיון הסבוטאז'ה – החבלה.
פלק, בנו ואשתו, שעבדה במעבדה באושוויץ, התאחדו אחרי המלחמה בלובלין, אולם שם נפרדו דרכיהם. ההורים נשארו בפולין, הבן אריה יצא לגרמניה ומשם לישראל. בפולין הקומוניסטית קיבל סוף סוף פלק את ההכרה שלא זכה בה לפני המלחמה. הוא התמנה לפרופסור למיקרוביולוגיה באוניברסיטת ורוצלאב, אחר כך למנהל המכון הארצי לאם ולילד, ולחבר האקדמיה הפולנית למדעים. הוא נסע לחו"ל בלי קושי, ולקלינגברג סיפר כי התנה את הצטרפותו לנשיאות האקדמיה למדעים בכך שיוכל להעביר חלק ממשכורתו לבנו בישראל, בקשה חריגה מאוד תחת המשטר הקומוניסטי. הבקשה נענתה.
פלק לא היה קומוניסט, מספר קלינגברג, הוא ליגלג על המשטר, אבל חייו לא היו רעים. לכתיבה על פילוסופיה של המדע הוא לא חזר, למעט מאמר אחד שפירסם מיד אחרי שחרורו מבוכנוואלד ובו השתמש בדוגמאות מחיי האסירים-הרופאים במחנה להוכחת התיאוריה שלו על "קולקטיווים של מחשבה". מאמרים במיקרוביולוגיה הוא פירסם בעשרות.
פרופ' לודוויק פלק (יושב במרכז) עם צוותו בווארשה, 1957, ערב עזיבתו לישראל. עד מלחמת העולם השנייה לא קיבל משרה אקדמית בפולין, בגלל יהדותו
קליטה בנס ציונה
ב-1957 החליט פלק לעלות לישראל. יהודים רבים עזבו אז את פולין, עם חזרתו של גל אנטישמי. אצל פלק אולי תרמו להחלטתו ההידרדרות בבריאותו והגעגועים לבנו. משגריר ישראל בווארשה קיבל מכתב הבטחה למשרה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, אולם בישראל ציפתה לו הפתעה מרה. בראיון קבלה לעבודה שאלו אותו מנהלי בית הספר לרפואה אם הוא יודע עברית. פלק, אז בן 61, אמר שאינו יודע מלה. "אז איך תלמד כאן?" שאלו אותו ושלחו אותו לביתו.
המכתב החתום בידי השגריר בווארשה לא הועיל. ניסיון להתקבל לבית הספר לרפואה שהוקם באותם ימים בתל אביב, נחל כישלון דומה. ואז נחלץ לעזרתו לשק כהן, אחד ממייסדי המכון הביולוגי בנס ציונה ויליד לבוב גם הוא. כהן שמע על מצוקתו של פלק וביקש רשות לזמנו לראיון במכון. "הוא עשה רושם יוצא מהכלל מהרגע הראשון", מספר קלינגברג, שהיה אז סגן המנהל המדעי של המכון והשתתף בפגישה. "היה לו ידע רב והרבה ביטחון עצמי, אפילו לא טרח להציג את העבודות שלו או את קורות החיים שלו".
פלק התקבל לעבודה במכון, ואף הוקמה לכבודו מחלקה מיוחדת – מחלקה לפתולוגיה ניסויית. קלינגברג היה לידידו הטוב, ומספר שהיו נפגשים כמעט מדי יום לקפה. עברית פלק לא למד (הדבר היחיד שהצליחו פלק ואשתו ללמוד באולפן היה לשיר "אנו באנו ארצה"), חדשות הוא קרא בעיתון הפולני "נוביני קורייר" ומיעט להיפגש עם אנשים.
קלינגברג מתאר אדם בודד ועצוב. על המחנות פלק דיבר לא מעט, הזכיר בגאווה את הסבוטאז'ה שעשה בבוכנוואלד, מעולם לא הרגיש בושה על מה שעשה שם. אבל הלקח שלמד מהשואה היה מר מאוד. שוב ושוב חזר ואמר כי אין סיכוי שהשואה תישאר מקרה יחיד, היא יכולה לקרות גם בעתיד, לא רק בגרמניה. הדבר הנורא ביותר, הוא אמר לקלינגברג, זה המצב שבו אתה חרד כל יום לגורלו של הבן שלך, שאתה צריך לדאוג שלא יוציאו אותו להורג. לכן דיבר על לבו של בנו אריה שלא יביא ילדים לעולם. לאריה פלק אכן אין ילדים.
על דבר אחד לא דיבר פלק עם קלינגברג במאות השיחות שלהם: על הספר שהוציא בזיעת אפיו על הפילוסופיה של המדע עשרים שנה קודם לכן. רק פעם אחת סיפר לו ששלח מאמר לעיתון מדעי בריטי, ושהמאמר נדחה. הוא שלח אותו לשני כתבי עת נוספים, וגם הם דחו אותו, ואחר כך לכתב עת רביעי. התשובה השלילית האחרונה הגיעה לידיו של קלינגברג כבר אחרי מותו של פלק מסרטן הודג'קינס ב-1961. הוא נקבר בנס ציונה.
במכון הביולוגי כיבדו את זכרו בקריאת בניין על שמו.
בזכות הערת שוליים
עבודתו הפילוסופית של פלק זכתה לחיים חדשים, בדרך מקרה. בסוף שנות ה-40 נהג תומס קון, תלמיד לדוקטורט בפיסיקה, לחפש בספרייה של אוניברסיטת הרווארד ספרים שיחזקו אותו במחקר על ההיסטוריה של המדע. בתחתית אחד העמודים בספר שקרא מצא קון הערת שוליים שציינה אך ורק את שמו ושם ספרו של פלק, "לידתה והתפתחותה של עובדה מדעית". השם עצמו סיקרן אותו, כתב קון בדיעבד, כי החיפושים שלו חגו בדיוק סביב הנושא הזה.
הוא הזמין את ספרו של פלק מהספריה, קרא אותו בדוחק בגרמנית והתרשם ממנו עמוקות. התיאוריה שפיתח קון והופיעה בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" מזכירה רבים מהדברים שכתב פלק. המושג המרכזי אצל קון, "פרדיגמה" – אוסף של אמונות המשותפות למדענים שונים, קובץ של הסכמות על הדרך להבין בעיות – מזכיר מאוד את "קולקטיב המחשבות" של פלק. כמוהו, גם קון טען שהמדע אינו הצטברות של ידע, כמוהו גרס שהמדענים אינם הוגי דעות עצמאים ואובייקטיווים. אלא שלא כספרו של פלק, הספר של קון נמכר ביותר ממיליון עותקים והפך את הפילוסופיה ואת הסוציולוגיה של המדע לנושאים פופולריים. והוא יצא לאור ב-1962, בדיוק שנה אחרי מותו של פלק בנס ציונה.
קון הזכיר בספרו את תרומתו של פלק למחשבתו. פרופ' יהודה אלקנה, שלימד את פלק באוניברסיטה העברית ומנהל היום את האוניברסיטה האירופית בבודפשט, אומר שלא מספיק. "פלק המציא את קון", טוען אלקנה. בכל מקרה, הספר של קון פירסם גם את פלק. ספרו הקלסי תורגם לאנגלית והפך לספר חובה בכל הקורסים לפילוסופיה ולסוציולוגיה של המדע. הדברים שכתב בלבוב בשנות ה-30 נראו לפתע רלוונטיים בעולם פוסט-מודרני שביקש לפרק את השיח המדעי השליט. הוא תורגם גם לפולנית ולאיטלקית, תערוכות על פלק הוצגו בברלין ובציריך.
מקור וקרדיט , מירון רפופורט ( קישור)