אור בחשכה -סיפור ההישרדות המופלא של שמעון סטרלינג ורעייתו בשואה

קרא וסיכם : עמי סלנט , עורך האתר

חלק א'

אחד מסיפורי ההצלה המופלאים ביותר בתקופת השואה הוא סיפורו של ניצול השואה שמעון סטרלינג ביער עבות באוקראינה במהלך מלחמת העולם השנייה. שמעון סטרלינג ורעייתו הסתתרו במחילה בעומק 4 מטר ביער עבות במשך כשנה ליד העיירה שלהם ( קרוב לאזור גטו ברודי ממנו נמלטו ובו רצחו הגרמנים את בנם בן ה-6). בחורף הקשה באזור מיוער זה כאשר הטמפורטורות ירדו מתחת לאפס הם המשיכו להסתתר באותה מחילה שחפר שמעון שטרלינג וכיסה אותה היטב בעלים ובזרדי עצים.

מדי כמה לילות היה שמעון סטרלינג יוצא למסע ביער הקפוא לביתו של איכר פולני אשר סיפק לו מדי פעם קצת אוכל על מנת להתקיים. לפעמים במשך אותם הימים בהם הנאצים ועוזריהם האוקראינים היו עורכים מצוד רצחני אחרי היהודים המסתתרים ביער, היו שמעון ורעייתו מסתתרים, במהלך היום, באסם התבואה של האיכר הפולני .

שמעון ורעייתו סופי היו מגיעים למשק החקלאי של האיכר אנטון Lukasiewicz מבקשים קצת מזון (כי גם לאיכר הפולני לא היה יותר מדי מצרכי מזון) ולפעמים נותרים להסתתר ברפת שלו לכמה ימים. זה היה מאוד מסוכן לא רק לשמעון סטרלינג וסופי רעייתו ז"ל אלא גם לאנטון, פראנקה אשתו וילדיהם. שכניהם היו מאיימים ברמזים שונים שהם ידעו על יהודים המגיעים לביתם. אם הם היו פונים למשטרה, זה עלול היה להסתיים במוות לכל המשפחה.

בצילום : אחד ממקומות המסתור ביער העבות בו הסתתרו שמעון סטרלינג וחבורתו

בלילות הקפואים היו שמעון וסופי סטרלינג חוזרים להסתתר במחילה במעמקי היער. כאשר גילו נערים אוקריאנים את עקבות המחילה בה הם הסתתרו הם נאלצו לברוח למעמקי היער ושם להצטרף למחילה אחרת שהם חפרו כמה חודשים קודם לכן עבור קבוצת יהודים אחרת שהסתתרה שם.

הם הצטופפו באותה מחילה עם עוד משפחה יהודית וילדיהם והמשיכו מדי פעם בלילות הקפואים להגיע לביתו של האיכר הפולני על מנת לבקש מעט מזון .

האיכר הפולני אנטון Lukasiewicz ואשתו ,שללא עזרתה שמעון לא היה יכול להתקיים, סיפקו מעט מזון, ומידע להסתרת שמעון ורעייתו במשך כל מסע ההישרדות שלהם ולאחר מכן כובדו על ידי מוסד יד ושם כחסידי אומות העולם. סטניסלב Mazak, כומר פולני, גם הוא סייע לשמעון ובהמשך כובד כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.

כאן לא מסתיים הסיפור המופלא , אחיו של שמעון סטרלינג , יצחק, גם הוא ברח מגטו ברודי (שם נרצחו ילדיו ורעייתו ) הסתתר אף הוא בקרבת היער אצל איכר פולני אחר ובמקרה פגש בלילה ביער העבות את שמעון ורעייתו. רק בסוף מרץ 1944 כאשר הצבא הסובייטי הגיע לאזור הצליחו שמעון סטרלינג, רעייתו ואחיו להימלט מרדיפות הגרמנים והאוקריאנים ולהציל את חייהם בדרך לא דרך.

בצילום : שמעון סטלינג ורעייתו סופי במחנה העקורים בגרמניה , 1948

כעבור 40 שנה חלק שמעון סטרלינג בפילדלפיה את חוויות המלחמה וההישרדות שלו עם בתו פיליס. פיסות המידע הסתננו מבעד לשתיקה של 40 שנים, והיא שמעה לבסוף את הסיפור המלא. התוצאה היא מאוד מרגשת . מסע ההישרדות שלו בעת שהסתתר ביערות פולין עם אשתו ובני משפחה אחרים.

הסיפור, שהוקלט, תומלל, ונכתב על ידי בתו שלו, פיליס סטרלינג -ג'ייקובס במילותיו של שמעון, הוא אחד מסיפור ההצלה המופלאים ביותר בתולדות השואה . האותנטיות מושגת על ידי "שמיעה" של סימון במילותיו שלו. מהדיאלוג שערכה פיליס אתו והקליטה, אנחנו מבינים וחשים התמדתו, נחישותו והתושיה היו גורמים בהישרדותם של בני המשפחה שהסתתרו יחד אתו.

פיליס שטרלינג-ג'ייקובס משתמשת גם במכתבים ותמונות להרחבת התיאור המרתק של חוויותיו של אביה.

הספר מוקדש לזיגמונט שטרלינג, האח שפיליס סטרלינג-ג'ייקובס מעולם לא זכתה להכיר , שנרצח בגטו ברודי בשנת 1943 בגיל שש.

Phyllis Sterling Jacobs , May 2011

למידע נוסף על הספר :

Light in Darkness: A Survivor's Story

Simon Sterling as told to Phyllis Sterling Jacobs
Phyllis Sterling Jacobs, 2005
112 pages

Light in Darkness (A survivor's story) [Paperback]

חלק ב'

מתוך הנוסח העברי שתרגם אמרי יצחק פרל , האחיין הישראלי של פיליס שטרלינג .

אור בחשכה סיפור על תושיה , נחישות והישרדות

מאת: שמעון סטרלינג , כפי שסופר לבתו פיליס סטרלינג ג'ייקובס

תרגום : אמרי יצחק פרל

הוצאת מנדלי , 2021

הזמנת הספר שתורגם לאחרונה לעברית ע"י אמרי פרל ( אל תחמיצו )

תקציר

שמעון סטרלינג מתחיל את סיפורו בפלישת הנאצים לעיירה שלו , שטרביץ שבפולין ב1941. הוא מתאר את חייו בגטו ברודי , בריחתו ממחנה המותת זלוצ'וב שבפולין, הסתרותו באסם של החבר הנוצרי שלו , שנה של מחבוא תת-קרקעי ביערות , יחד עם רעייתו סופי. הוא ממשיך בתיאור חייהם ברוסיה שלאחר המלחמה, במחנה עקורים בגרמניה ולאחר מכן כמהגרים בארצות הברית.

הבריחה ממחנה המוות זלצ'וב

שמונה ימים לאחר ששמעון ברח ממחנה המוות בזלצ'וב , הגרמנים חיסלו את המקום לחלוטין . הם חפרו קברים , לקחו את כל היהודים מחוץ למחנה וירו בכולם. רק יהודי אחד נותר בחיים .

רעייתו ובנו בן ה6 של שמעון נותרו בגטו ברודי .

בחווה של האיכר הפולני אנטון

האיכר הפולני שהיה ידידו של שמעון הסכים בהתחלה להסתירו בתוך ערימת חציר בבקתה בחצר המשק שלהם .

"14 יום הייתי בערימת החציר , ואז פניתי לאנטון , שאלתי אותו : " אולי תמצא מישהו מגטו ברודי ואולי תשמע משהו , אולי אנשים שמעו משהו בנוגע לאשתי ובני." הוא הלך פעם אחת לברודי, וכשחזר אמר לי " שמעון לא נשאר שם אף אחד"

אבל רעייתו סופי הצליחה להסתתר בתוך הגטו , ניצלה מההריגה של הנאצים בגטו ברודי , נמלטה בלילה לאזור היערות והגיעה אחרי שבוע של מסע מפרך גם למסתור בחווה של האיכר הפולני אנטון, אבל, למרבה הצער והכאב, הבן שלהם בן ה6 זיגמונד נרצח ע"י הנאצים בגטו ברודי .

אל תוך היער

שלושה ימים נוספים היו שמעון וסופי בערימת החציר באסם של אנטון . ביום השלישי אנטון הגיע לאסם עם אשתו ואמר : "שמעון , סופי , אנחנו כבר לא יכולים להחזיק אתכם כאן, יש לי אישה וילדים. אם הגרמנים יתפסו אתכם פה, הם יהרגו את כולנו. הוא אמר לי בנוכחות סופי: " אם הם יבואו , אתה לבדך תוכל לברוח ולהימלט, אני יודע, אבל אם הם יתפסו את סופי הם יכו אותה עד שהיא תספר שאנחנו הכנסנו אתכם פה בחווה שלנו".

" תן לה להסתתר פה ואני אלך " אמרתי

" לא הוא ענה." היא חייבת ללכת . תמצא לה מקום להתחבא, ואני אמשיך להסתיר אותך פה לבדך" .

"לא היה שום מקום אחר ולא יכולתי להשאיר את סופי. הוא אמר שהכי טוב שנלך להתחבא ביערות."

"אנטון עשה הסכם עם שומר היערות ברנאצ'יק שגר בבקתה בתוך היער . הכרתי אותו טוב מאוד מלפני כן : אדם פשוט ביותר , אדם טוב, הוא היה גם שתיין וגם בחור טוב . באמת אדם טוב . הוא הבטיח לאנטון שהוא יעזור לנו . "

"בלילה ברחנו אל היער , שומר היער ברנאצ'יק כבר חיכה לנו . " בואו , לכו אחרי, " אמר ולקח אותנו עמוק אל תוך היער העבות . כך התחלנו את חיינו ביער. . האמת היא שבכל מקרה חשבתי ללכת אל היערות. "

חבורות הציד

הגרמנים ידעו שיש יהודים המסתתרים ביערות ולכן ארגנו מדי פעם 'חבורת-ציד', ולא כדי לצוד חיות בר. הם יצאו לצוד יהודים שהתחבאו במחילות בין עצי היער העבותים. הן אימנו כלבים להתחקות אחר ריח של בני אדם והיו יוצאים ביום למסעות ציד עם כלבים על מנת לאתר יהחדים ביערות.

שומר היערות היה מזהיר את שמעון סטרלינג וחבורתו מבעוד מועד והם היו משנים מיקום כל הזמן , בעיקר לאזור הביצות שם היה קשה לכלבים להריח כי הם הסתתרו בלילה במים .

כותב שמעון סטרלינג בספר זיכרונותיו :

"לא ישנתי כלל . רגליי היו שקועות במים, והעפתי כל הזמן את החולדות שהתקרבו אלינו."

"המאבק נגד החולדות באזור הביצות נמשך כל הזמן "

"בלילה חזרנו למסתור ביער , הגענו לפלג קטן ושם הורדנו את הבגדים ושטפנו את עצמנו ואת הבגדים מכל הבוץ. התלבשנו כשהבגדים עוד רטובים כי לא היו לנו בגדים אחרים" .

מסעות הציד של הגרמנים נמשכו ושמעון וחבורתו נאלצו כל הזמן לברוח ולהסתתר בביצות . הם הקימו כמה וכמה מקומות מסתור תת-קרקעיים ביערות .

כותב שמעון סטרלינג בספר זיכרונותיו :

" לא נותרו עוד גטאות ביולי 1943 , כל מקום חוסל והושמד, והיהודים האחרונים שנותרו בחיים היו אלו שהתחבאו במקומות המסתור ביערות. באחד ממסעות הציד הללו, תפסו הגרמנים כמה יהודים צעירים משטרביץ , מהעיירה שלי , והרגו את כולם ביערות"

"ביערות ישנו רק לילה אחד בכל מקום מסתור, וביום למחרת התרחקנו קילומטר ממקום הלינה, ולעתים התרחקנו אף יותר, כי לגרמנים היו כלבים שהריחו למרחק של מעל קילומטר. אם היית נשאר במקום אחד יותר מדי זמן, הם היו באים עם הכלבים ותופסים אותך תכף ומייד. "

אחרי חודש של ניסיונות בריחה מהגרמנים , החליטו שמעון סטרלינג וחבורתו לחפור בור מסתור תת-קרקעי עמוק מאוד באזור הביצות המרוחק. לקח להם עוד חודש לחפור לעומק ולכסות בענפים את הפתח . המסתור הספיק לחמישה אנשים שנדרשו כל הזמן להתכווץ , בשכיבה בעומק הבור.

בלילות היו יוצאים מבור המסתור וסוחבים ירקות ותפוחים מהגינות של האיכרים. לעתים היו גם מגיעים בלילה מאוחר מאוד לאיכר אנטון ולוקחים מעט אוכל .

כאשר קיבלו התרעה משומר היערות על 'מסע צייד' מתוכנן של הגרמנים היו לנים באסם של אנטון בין ערימות חציר בקור המקפיא.

בשלב מסויים גילו נערים מהכפר את עקבותיהם בשלג והם נאלצו לעבור למסתור תת-קרקעי אחר שגם אותו חפרו בזמנו מבעוד מועד. עכשיו כבר היה חורף קשה ב1943 והם היו קופאים בבור העמוק.

כותב שמעון סטרלינג בספר זיכרונותיו :

"בשלב מסויים נוצר כפור בתקרת הבור מהנשימות של כולנו, והכפור הביא עמו קרח, פעם אחת התעוררתי והרגשתי כאילו מישהו עומד על ראשי, נגעתי בשערי , הוא היה מלא קרח . ראש מלא קרח. גירדתי את הקרח מראשי וכיסיתי אותו בבגד. "

"פעם בשבועיים בערך הייתי יוצא מהבור בלילה , והולך לבדי לאנטון , להביא לנו משהו לאכול הוא לא נתן לי מספיק צידה כי לא היה להם הרבה אוכל. הוא נתן מה שהיה יכול " .

"לא סיפרתי לאיכר אנטון ולרעייתו איפה אנחנו מתחבאים ולא אמרתי להם שעזבנו את המסתור הישן. רק אמרתי שבאתי לקחת אוכל.

"למה לא סיפרתי להם ?"

"כל הזמן הייתה איזו סיבה. מה יכולתי לעשות: אם הגרמנים היו תופסים את אנטון ומתחילים להרביץ לו, ייתכן שהוא היה מביא אותם אלינו. לא יכולת לסמוך על איש, אפילו לא על אחיך ואחותך. ידענו את זה, כי קרו מקרים כאלו. אנטון היה מביא לי החוצה קצת מרק חם ואני הייתי חוזר ליער. "

ניסיתי לעשות לעצמי כמה סימנים בדרך חזרה ביער אל המסתור . לא הייתי צריך לסמן את הדרך כי זכרתי היטב את מספר הצעדים מכל הסתעפות ביער העבות. אז בימים ההם , הראש שלי עבד בחוזקה כמו המחשבים של היום.

תמיד הייתי מגיע למקום המסתור התת-קרקעי לפי מספר הצעדים שזכרתי.

בזמנו הנחנו עצים קטנים מסביב למסתור התת-קרקעי, כך שאם מישהו יעבור באזור הוא לא יוכל לראות אותו. ממש הסתרנו את המקום לחלוטין. נכנסתי אל אל המחסה התת-קרקעי והבאתי קצת אוכל לאשתי .

במשך היום ישבנו בבור ממש בשקט , לא דיברנו כי אם היינו מדברים אולי איזה צייד אוקראיני או גרמני שהיה חולף במקום היה שומע אותנו. היו שם ביער העבות שועלים וחזירי בר, והגרמנים אהבו לצוד.

יום אחד שמענו המון רעשים וקולות ביער, וגם קולות של יריות. פחדנו פחד מוות. זה נמשך כשעתיים, אלא שהם לא נשארו במקום אחד, הם הלכו הלוך ושוב ולאט לאט התרחקו מאיתנו עד שכבר לא שמענו אותפ. הם לא התקרבו אלינו כי המסתור התת-קרקעי שחפרנו היה באזור של צמחייה סבוכה ופראית, כך שאף אחד לא רצה לעבור שם. הם היו מסביבנו אבל לא הגיעו אלינו"