קפיטנה שריקה

המשפחה גרה באזור היהודי של העיר אך הייתה חסרת אמצעים. לכן, שלא כמרבית ילדי היהודים אשר למדו ב"אליאנס", שרה למדה בבתי הספר המקומיים הלא יהודיים. מנהגי הגויים שלמדה שם סייעו לה רבות כאשר הסתתרה בזהות בדויה.

בשנת 1940 פרצה מלחמה בין איטליה ליוון. דודה היהודי של שרה מרדכי פריזוס, קצין בכיר בצבא היווני, נהרג במהלך הקרבות והפך לגיבור יוון. בסיום המלחמה הגיעו פצועים רבים משדות הקרב באלבניה, בהם גם יהודים, לבית החולים שבו התנדבה שרה. היא טיפלה בעיקר בפצועים היהודים שרוכזו בחדר אחד, והם בתמורה סיפקו לה לחם, שאותו הפכה לצנימים, והיה מזונה בהישרדותה עם אימה בהרים.

שרה ואימה היו כמעט חסרות כול. הן התגוררו במרתף והתחזו לנוצריות. בשנת 1941 הן הוברחו להרים והגיעו לכפר נידח שבו תושבי הכפר לא ידעו קרוא וכתוב. שרה הייתה להם מורה מוערכת ואהובה. היא ארגנה מזון ומגורים ליהודים בכנסיות כפריות ועזרה באופן פעיל ליהודים שנמלטו מיוון בסירות לטורקיה בפיקוח ELAS.

בשנת 1944 שמעה שהגרמנים מתכוונים לבקר בכפר, ואם יתברר כי אנשי הכפר מסתירים יהודים, כל הכפר יישרף. שרה הבינה שעליה לעזוב, היא עברה להרים והצטרפה לפרטיזנים. היא נהגה לעבור בין הכפרים הנידחים ולהסביר את חשיבותה של פעילות הפרטיזנים. במהלך הזמן הייתה לפרטיזנית מוכרת ומקובלת וארגנה בפיקודה מחלקה של נשים. היא הייתה מגיעה לכפרים ומשדרת אזהרות לתושבי הכפר מפני פשיטות הגרמנים.

 מקור : האתר של ד"ר אברהם חולי  

הצטרפה למחתרת "אנדארט" בהרים, שם החלה להשתתף בפעולות קרביות נגד הגרמנים.  היא הקימה יחידת נשים ועמדה בראשה. נודעה כמפקדת קשוחה, תחת השם "קפיטן שריקה" ('Kapetenissa Sarika') הפכה לדמות מוכרת בתנועה ואהודה על הכפריים באיזור פעילותה.

הצלחתה הפכה אותה למטרת הכובש הנאצי, אשר בסיוע כומר מלשין ניסו לתפוס אותה, אך עצרו בטעות ואנסו את בת דודתה, ורצחו אותה באכזריות. היא מצאה את המלשין וחיסלה אותו.

מקור

הנערה הלוחמת שכונתה קפיטניסה שָֹריקה (שרה יהושע, לימים לאחר נישואיה: שרה פורטיס), שתוארה כמפקדת פלוגת נשים לוחמות, בת 18, שהיתה מסוגלת לפגוע באגוז על עץ ביריה ממרחק של 180 מטר, ומתוארת כמי שחיסלה במו ידיה משתף פעולה ששמח על הוצאתה להורג של מורה יהודיה, דודניתה של שריקה, שסירבה להסגיר לגרמנים את מיקומן של הפרטיזניות. ולעיתונאי יווני-אמריקני אמרה יום לפני שחרור אתונה באוגוסט 1944: "זאת מולדתי … נולדתי וגדלתי כאן. היוונים הם בני עמי. המלחמה שלהם היא המלחמה שלי, לכאן אני שייכת". אף על פי שלבסוף עלתה ארצה (בשנת 1946) והקימה בארץ ישראל בית, רישומהּ ומורשת הנשים הלוחמות האחרות, שמילאו בגבורה את שורות הפרטיזנים, במספר לא-פחות מאשר הפרטיזנים הגברים, לא הוכר אחר-כך בדברי ימיה של מדינת ישראל, גם בכל האמור בזיכרון השואה והגבורה.

מקור

בתום המלחמה ביקשה להגיע לאתונה ולהצטרף להכשרות שהכינו את היהודים לעלות לפלשתינה. ביוני 1946 עלתה על אניית המעפילים "חביבה רייך" עם ארוסה מרדכי פורטיס. הם נתפשו על ידי הבריטים ונשלחו למחנה מעצר. ממחנה המעצר הגיעו לקיבוץ גבעת ברנר ומשם לתל אביב, שם נישא הזוג הצעיר והקים משפחה.

 מקור : האתר של ד"ר אברהם חולי  

 ראו גם : ראיון עם שרה פורטיס ביוטיוב בעברית