ד"ר יונה סאלק : פרקי חיים (חלק ב')

קרא, למד וסיכם : עמי סלנט , עורך האתר "חיים של אחרים: ביוגרפיות וסיפורי חיים "

סיימתי לקרוא את הביוגרפיה המרתקת  באנגלית על  חייו של ד"ר יונה סאלק , שפיתח את החיסון הראשון נגד מחלת הפוליו וגם נגד השפעת .

המחברת היא הפרופסורית לרפואה שרלוטה דקרוס ג'ייקובס שהקדישה 10 שנים למחקר הביוגרפי המונומנטלי הזה אודות חייו של ד"ר יונה סאלק ומתברר כי היא לא רק חוקרת ידועה בתחומי הרפואה ( חקר מחלת הסרטן ) אלא גם כותבת ביוגרפיות מחוננת המצליחה לרתק בכל רגע ואי אפשר להניח את הספר מהיד ( 500 עמודים באנגלית, הספר  בהוצאת אוקספורד היוקרתית, 2015 ) .

על המחברת כאן בקישור

Jonas Salk: A Life, by Charlotte DeCroes Jacobs

Publisher	Oxford New York : Oxford University Press
	2015

האתגר הרפואי החדש של ד"ר יונה סאלק

לאחר ההישג הגדול של יונה סאלק בפיתוח החיסון נגד הפוליו הוא הפך לרופא נערץ על כל האמריקאים וזכה במדליה נשיאותית ע"י הנשיא אייזנהאור אבל לא נח על זרי הדפנה וחיפש את האתגר הבא .

האתגר הבא של ד"ר יונה סאלק היה לנסות לפתח במעבדה שלו באוניברסיטת פיטסבורג חיסון נגד תאים סרטניים. במשך שנתיים ערך ניסיונות שונים עם תאי כבד של קופים ותאי לבבות שלהם ופרסם על כך כמה מאמרים מדעיים , אך הניסיון לפתח לפתח חיסון נגד לוקמיה לא צלח. הניסוי שערך בקרב 16 חולי סרטן לא העלה כל תוצאות  והתקוות הרבות שהיו בקרב האוכלוסיה האמריקאית נמוגו וגרמו לאכזבה .

האריה ששאג קודם מתעורר והתחרות גוברת

בינתיים ד"ר אלברט סבין ממשיך לפתח את החיסון שלו המבוסס על וירוס חי/מוחלש במעבדות שלו באוניברסיטת סינסינטי. החיסון של ד"ר אלברט סבין היה מהול בסוכר או קוביית סוכר ונלקח בפה והוא נוסה בכמה בתי כלא בארה"ב. ד"ר אלברט סבין  ניסה גם את החיסון שלו ( שלא אושר עדיין !!) על בנותיו בבית. אחר כך הוא ערך ניסויים במאות ילדים בעיירות עניות במקסיקו והניסוי הנרחב ביותר שלו נערך בשיתוף משרד הבריאות הסובייטי בברית המועצות . הניסוי של ד"ר סבין בברית המועצות  כלל כמיליון ילדים בבתי ספר בכל רחבי ברה"מ .

ד"ר יונה סאלק לא ישב בחיבוק ידיים וניסה לשפר את החיסון שלו המבוסס על וירוס מומת. הוא הצליח להוסיף תוסף מים מינרליים לתרכיב החיסון Mineral oil Adjuvant )  ) אבל מינהל התרופות האמריקאי לא אישר זאת , אז הוא פנה למשרד הבריאות הישראלי ב1960 ובשיתוף פעולה החלו לייצר את החיסון המוגבר החדש ולחסן אלפי ילדים ישראליים. במשך שנים נמצא החיסון המוגבר של ד"ר יונה סאלק כחיסון בטוח ויעיל בישראל .

ד"ר יונה סאלק נרתם למאמץ לסכל את הפיתוח המתחרה של ד"ר אלברט סבין וניסה להניא את מינהל התרופות האמריקאי מלאשר את החיסון המתחרה של ד"ר סבין המבוסס על וירוס חי/מוחלש. הוא  הציג ממצאים מדעיים המלמדים על הסכנה של חיסון באמצעות וירוס חי/מומת , אך נדחה.

ב1962 אישר מינהל התרופות האמריקאי את החיסון של ד"ר סבין והותיר בידי כל רופא אמריקאי את ההחלטה האם לחסן את הילדים בחיסון סאלק או חיסון סבין .

עכשיו ד"ר אלברט סבין היה הגיבור האמריקאי החדש וד"ר יונה סאלק נדחק , בינתיים, לקרן זווית , אך בהמשך נראה כי ידו היתה על העליונה מבחינת החיסון המועדף.

האתגר הבא של ד"ר יונה סאלק : הקמת מכון מחקר

שנים חלם ד"ר יונה סאלק על הקמת מכון מחקר רפואי לחקר מחלות שונות . הוא פנה לנשיא אוניברסיטת פיטסבורג והציע לו להקים מכון מחקר כזה בקמפוס של אוניברסיטת פיטסבורג, כאשר הוא ידאג לגיוס התקציבים ,  אך נשיא האוניברסיטה מינה ועדה של מדענים מהאוניברסיטה , הותיר את יונה סאלק מחוץ לועדה ותימרן אותו כך שההצעה שלו נדחתה בסופו של דבר .

התוצאה תיסכלה את ד"ר יונה סאלק שחש נאמנות לאוניברסיטת פיטסבורג . המדען האופטימי נפל ברוחו , ונקלע לדיכאון זמני לכמה חודשים ממנו נחלץ בסופו של דבר , והחליט לצאת לדרך חדשה באפריל 1959 . הוא יצא בגפו לחופשה ארוכה באירופה ובישראל , חופשה שהשיבה לו כוחות מחודשים  והוא היה עתה יותר נינוח ופחות לחוץ. עתה, עם שובו מישראל ( שם זכה להערכה עצומה מכל המדענים והרופאים אז בארץ ונתקבל לארוחת צהריים עם ראש הממשלה בן-גוריון)   נתמלא אנרגיה לקראת האתגר החדש שלו הקמת מכון מחקר עצמאי לחקר מדעי הביולוגיה והרפואה בארה"ב .  הוא הצליח לשכנע שוב את בזיל אוקונר, יו"ר המכון הלאומי למלחמה בפוליו לתמוך ביוזמה ולסייע בגיוס תקציבים . הוא התפטר מאוניברסיטת פיטסבורג ובשיתוף פעולה עם אוניברסיטת קליפורניה תכנן להקים את מכון המחקר העצמאי שלו בעיר סאן דייגו. לצורך תכנון מבני המכון החדש הוא שכר את אחד מגדול הארכיטקטים אז לואי קאהן .

בצילום : ד"ר יונה סאלק נפגש עם בן גוריון בישראל ,1959

לצורך  הקמת המכון הוא קיבל מענק תקציבי ראשוני של כמה מיליוני דולר מהקרן הלאומית האמריקאית ( National foundation) והצליח לגייס למכון החדש שנקרא על שמו את טובי המדענים בתחומי הביולוגיה והרפואה בארה"ב. כולם היו חברי  האקדמיה הלאומית למדעים (  National Academy of Sciences)  אבל  למרבה האירוניה , ד"ר יונה סאלק עצמו עדיין לא התקבל כחבר לאקדמיה היוקריתית הזו שלא פירגנה לו עד סוף חייו.

מכון המחקר שלו הוקם בסוף  ב LA JOLLA כאשר ד"ר יונה סאלק התרוצץ יותר מ4 שנים  בכל ברחבי ארה"ב על מנת להשיג תקציבים וגם על מנת לגייס מדענים מובילים.

בזיל אוקונור, הספונסר הקודם שלו סייע לו רבות במלאכת השגת התקציבים. ד"ר יונה סאלק ניצח על תכנון ובינוי המכון החדש .

ד"ר יונה סאלק הצליח במאמציו להכין מכון מחקר יוקרתי בארה"ב אך כמנהל המכון לא בהכרח התאים לתפקידו והתמודד ללא הצלחה עם בעיות רבות.  בעיות הניהול שלו היו הן בתחום התקציבי והן  בניהול חבורת המדענים המתנשאת של המכון החדש.  החיכוכים ואי-ההסכמות בינו ובין המדענים המובילים במכון ע"ש סאלק הלכו וגברו ושחקו אותו. התקוות שלו לשקט נפשי במכון החדש התבדו והוא היה כל הזמן במצב של פתרון משברים מבית ומחוץ. בגיל 53 הוא נראה והרגיש שחוק והופעתו החיצונית העידה על כך.

הגירושין מרעייתו דונה

המשבר הועצם כאשר רעייתו והוא החליטו להתגרש.  במשך שנים היו שקוע בעבודתו במעבדה והזניח את הבית והמשפחה והדבר השפיע גם על מצב היחסים בינו לבין רעייתו דונה. הוא אמנם טיפח את הילדים ודאג להם ( שלושתם נעשו בסופו של דבר גם פרופסורים לרפואה) אך רעייתו דונה לא היתה מוכנה יותר לחיות בצילו ולתמוך רק בקריירה שלו וגם לא התלהבה לעבור לקליפורניה לבית חדש ליד המכון שהלך ונבנה.

חוג הידידים שלו , מדענים כולם לא התאים לרעייתו דונה שהיתה מעורה יותר בתחומי האמנות והמוסיקה ותחומי המדעים לא עניינו אותה בכלל . היא לא אהבה לארח את מכריו המדענים והיתה קרירה ואדישה אליהם. כל עוד היה שקוע בפיתוח חיסון הפוליו היא תמכה בו לחלוטין וניצבה בנאמנות מאחוריו , אבל כאשר הפך לסלבריטי בארה"ב כבר חשה שזה לא מקומה . היא הייתה ביסודה אישה צנועה שסלדה ממסיבות ואירועים חברתיים עם  הדמויות המפורסמות בארה"ב . כל מכריה ומשפחתה היו בפיטסבורג ובניו יורק ומבחינתה אזור סאן דייגו בקליפורניה היה ארץ גלות.  יכול להיות שחשה באופן אינטואיטיבי כי ד"ר יונה סאלק לא היה נאמן לגמרי לה והיא חשדה שהיה לו רומן נסתר עם מזכירתו הותיקה ( כאשר מזכירתו הנאמנה לוריין פרידמן נפטרה היא ביקשה להיקבר לידו !).

פרק ב' עם ציירת צרפתיה

החל משנת 1968 בעקבות גירושיו,  ד"ר יונה סאלק נעשה איש פנוי ונשים החלו לחזר אחריו, אבל את הבכורה גנבה ציירת צרפתיה קתולית בשם  Francoise  Gilot (פילגשו של הצייר פיקאסו לשעבר) שהכירה אותו במהלך ביקורה במכון החדש  שלו עם ידידים משותפים.

פרנסואז ז'ילו,  ילידת צרפת 1921 , בוגרת הסורבון בפילוסופיה הכירה במקרה את הצייר פיקאסו בזמן מלחמת העולם השנייה ועברה לגור איתו, פיקאסו היה אז בן 62 והיא בת 22 . חייה צד פיקאסו  לא היו קלים כי היה נתון למצבי רוח כל הזמן . אחרי עשר שנים במחיצתו ו2 ילדים שנולדו לה ממנו , החליטה לעזוב אותו  במפתיע ופתחה בקריירה עצמאית של ציירת ומחברת ספרי אמנות . היא נישאה מחדש לאמן בשם ל. סימון ממנו התגרשה אחרי עשור ונסעה להתאוששות לחופשה קצרה לסאן דייגו בארה"ב שם נזדמן לה להכיר את ד"ר יונה סאלק , היהודי במוצאו,   שהציע לה עתה נישואין , פרנסואז ז'ילו,  היתה אז בת 48 וד"ר יונה סאלק בן 55 . הם נישאו בחתונה אזרחית בצרפת והיא שינתה את חייו , הוא שינה את הופעתו החיצונית , התחיל להקדיש זמן למוסיקה , אמנות וכתיבת ספרים פילוסופיים.  הטרנספורמציה באה לידי ביטוי גם בהחלטתו להיות צמחוני ולהתחיל בתרגילי יוגה יומיים . פרנסואז ז'ילו,  הכניסה אור לחייו שהיו עד כה מתוחים מאוד.

בצילום : פרנסואז ז'ילו, עם פיקאסו , 1950

יחד עם זאת,  לפרנסואז ז'ילו,  היו חיים משלה והיא התגוררה רק חצי שנה באזור  סאן דייגו , בעיקר בחורף ושאר הזמן בדירתה בפריז. למרות המרחק,  הנישואין היו מוצלחים  וד"ר יונה סאלק  הפך להיות שוב לאיש שמח  ואופטימי והחליט לפרוש מתפקיד המנהל המייסד של מכון המחקר שלו והביא במקומו מחליף . הוא נשאר נשיא של המכון אבל כבר לא היה מעורב בניהול השוטף ובקביעת המדיניות.

בצילום : ד"ר יונה סאלק עם פרנסואז ז'ילו בשנות הנישואים הראשונות , תקופת האושר

ד"ר יונה סאלק עם פרנסואז ז'ילו, בשנותיו האחרונות, תקופת הבדידות

הוא בחר בעצמו  את ד"ר פיליפ דה-הופמן  כמנהל המכון , וחנך אותו במשך שנה בתפקיד . הוא קיווה להיות הדמות המשפיעה מאחורי הקלעים , אך התבדה. בהדרגה ד"ר פיליפ דה-הופמן , מדען מתחומי הפיזיקה,  הפך להיות האיש החזק של מכון סאלק , הוא השיג יותר תקציבים מאשר ד"ר יונה סאלק ושלט ללא עוררין בכל החלטות חבר הנאמנים של המכון ובסופו של דבר גם ביטל את השתתפותו של ד"ר יונה סאלק בחבר הנאמנים ודחק אותו לתפקיד נשיא כבוד של המכון . ד"ר יונה סאלק ,בגיל 60 ,  המייסד  והיוזם של המכון נדחק להיות מדען מן השורה במכון ,  ללא סמכויות  ניהול  וללא מעמד בכיר , כאשר הוא מוגבל אך ורק  לעבודה במעבדה שלו ולהמשך מחקריו.

ד"ר יונה סאלק ושפעת החזירים של 1976

קרנו עלתה מחדש כאשר התפרצה שפעת החזירים ב1976 בארה"ב והוא נקרא לדגל ע"י הנשיא פורד לייעץ לו בהתמודדות עם מחלת השפעת אותה הכיר היטב.  התפרצות שפעת החזירים החזירה את ד"ר יונה סאלק למרכז הבימה וכל המרכזים הרפואיים הנודעים בארה"ב וביניהם  הCDC מינו אותו כיועץ ראשי שלהם במלחמה החדשה מול שפעת החזירים שהפחידה את האמריקאיים.  הוא היה מעורב גם בפיתוח חיסון חדש נגד שפעת החזירים  ו40 מיליון אמריקאיים חוסנו אז בחיסון הזה. אבל בסופו של דבר ההתפרצות של שפעת החזירים לא הייתה נרחבת ודעכה.

 המחלוקת בין המדענים לגבי חיסון הפוליו מתלהט מחדש

הויכוח בין המדענים לגבי וירוס הפוליו החי/מוחלש שפותח ע"י ד"ר אלברט סבין מתעצם בעקבות מקרים לא מעטים בארה"ב של אמהות לילדים שקיבלו את הוירוס החי/מוחלש וחלו הן עצמן בשיתוק. התברר כי החיסון של ד"ר סבין מסוכן לנשים ולאנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת.

ד"ר יונה סאלק יצא לקרב מאסף וטען כי הוירוס המחולש של ד"ר אלברט סבין מסוכן הרבה יותר מאשר חושבים . ד"ר יונה סאלק יצא למערכה בכל המוסדות הרפואיים בארה"ב להוכחת חוסר הבטיחות של הוירוס המוחלש מבית מדרשו של ד"ר אלברט סבין , מתנגדו ויריבו הותיק.

המינהל לתרופות בארה"ב החליט לבדוק מחדש את עניין החיסונים נגד הפוליו  אך לא הגיע להחלטה . המחלוקת בין ד"ר ד"ר יונה סאלק ובין ד"ר אלברט סבין , שני המדענים היהודים הנודעים ביותר בארה"ב,  הולכת ומתעצמת.

הקהילה המדעית בארה"ב , נוטה יותר לתמוך בחיסון של ד"ר אלברט סבין , אך ד"ר יונה סאלק אינו מרים ידיים ואינו מוותר וזוכה לתמיכת התקשורת והעיתונות האמריקאית וגם לתמיכת מרבית המדענים באירופה.

 בצילום : ד"ר אלברט סבין , יריבו המר של ד"ר יונה סאלק 

סייבין נולד בשנת 1906 בביאליסטוק אשר ברוסיה (כיום פולין) להורים יהודים, יעקב וטילי ספרשטיין. בשנת 1921 היגר לארצות הברית עם משפחתו, שם התאזרח בשנת 1930, ושינה שמו לסייבין.

החיסון של ד"ר יונה סאלק בזריקות נקרא IPV ואילו החיסון של ד"ר  אלברט סבין  , הנלקח בבליעה, נקרא OPV .

הרשויות הרפואיות בארה"ב הבינו, בהדרגה,  כי ד"ר סאלק צודק לגבי הבטיחות של חיסון OPV , אך בגלל המורכבות הרבה של ייצור חיסון הIPV במפעלי התרופות בארה"ב נמנעו מקבלת החלטה  סופית בעניין.

ד"ר יונה סאלק מחליט ביוזמתו לנסוע לצרפת  והחל בשיתוף פעולה עם מפעל התרופת  הצרפתי הנודע  MERIEUX לפישוט ושינוי תהליך הייצור של החיסון שלו המבוסס על וירוס מומת IPV .

תוך שנה פיתחו הצרפתים יחד עם ד"ר יונה סאלק חיסון משופר הנקרא EIPV שהוא גם יעיל וגם פשוט יותר לייצור המוני.

נערכו עשרות ניסויים עם החיסון החדש שגם הוא , כאמור, מבוסס על וירוס מומת . הניסויים המקיפים נערכו אז במדינת מאלי באפריקה שהיתה עדיין בהשפעה צרפתית. עשרות אלפי ילדי בתי ספר במאלי חוסנו באמצעות  EIPV . התוצאות של הניסוי הנרחב  מוכיחות את יעילותו ובטיחתו של החיסון החדש.

חברת MERIEUX מקימה מפעל תרופות חדש לייצור חיסון EIPV של ד"ר יונה סאלק .

ארגון הבריאות העולמי ומשרד הבריאות הצרפתי תמכו בחיסון המשופר של ד"ר יונה סאלק וכל ילדי צרפת חוסנו מעתה בחיסון של ד"ר יונה סאלק .

לאור ההישג החדש של ד"ר יונה סאלק הקרב מול ד"ר אלברט סבין מתלהט שוב ועכשיו ד"ר אלברט סבין נקלע למצב של מגננה כי כל מדינות אירופה וגם קנדה החליטו לוותר על החיסון של ד"ר אלברט סבין ולהעדיף את החיסון המשופר של ד"ר יונה סאלק.

הנקמה המתוקה של ד"ר יונה סאלק

בשנת 1999 החליטו גם רשויות הבריאות בארה"ב לעבור לחיסון המשופר של ד"ר יונה סאלק.

למות בודד בסאן דייגו

בגיל 70 נאלץ ד"ר יונה סאלק לפרוש ממכון המחקר היוקרתי והנודע שהקים . מנהל המכון דחק אותו החוצה מכל תפקידיו הייצוגיים והשאיר לו רק מעבדה אחת להמשך פיתוח חיסונים .

רעייתו השנייה , הציירת הצרפתית , בילתה בשנים האחרונות  את רוב זמנה בדירתה בפריז והוא נותר לבדו בבית בסאן דייגו . במרבית זמנו הוא המשיך לעבוד במעבדה  במכון שנקרא  על שמו ולפתח עם עוזריו חיסונים משופרים למחלת הפוליו .

בגיל 80 נפטר בודד בבית החולים  בסאן דייגו מאי-ספיקת לב.

יהי זיכרו ברוך !!

רקע מדעי-רפואי  לקריאה נוספת

במה דומים ביניהם החיסון המומת והחיסון החי מוחלש?

שני החיסונים דומים בכך שהם יעילים מאוד במניעת מחלת פוליו במי שמקבל את סידרת החיסונים בצורה ראויה. מעבדתית, אחרי 2 מנות חיסון מומת, כ-99% מהמתחסנים מפתחים נוגדנים בכמות טובה כנגד שלושת סוגי הוירוס (100% אחרי 3 מנות). גם מבחינה מעשית, שני החיסונים מקנים הגנה מצוינת והמתחסנים בהם לא יחלו בשיתוק מהוירוס "הפראי".

 מהו ההבדל העיקרי בין החיסון המומת לחיסון החי מוחלש?

מעבר לדרך המתן השונה (מומת ניתן בזריקה לשריר, חי מוחלש בטיפות לפה) ישנו הבדל מהותי בין שני החיסונים שחשוב להבין אותו.

אדם שחוסן בחיסון המומת אמנם מוגן משיתוק אבל עדיין יכול להיות נשא של הוירוס במעיים ולפיכך יכול להיות חלק ממאגר הנשאות וההעברה של הוירוס. הכוונה היא שאדם זה, למרות שמחוסן בחיסון המומת ולא יחלה, עדיין יכול להפריש הלאה את הוירוס בצואה באופן שעשוי להדביק אנשים אחרים.

לעומת זאת, אדם שחוסן בחיסון החי מוחלש הוא גם מוגן ממחלה, אך בנוסף יפתח נוגדנים במערכת העיכול כנגד הוירוס. נוגדנים אלה לא מאפשרים לאותו אדם להידבק כלל בוירוס ולשאת אותו במערכת העיכול. לפיכך, מי שחוסן כראוי בחיסון החי מוחלש לא יהיה חלק משרשרת הנשאות וההדבקה כי אינו יכול להפריש הוירוס בצואה.

שימו לב לניסוח כפי שמופיע בתדריך החיסונים של מדינת ישראל:

החיסון המומת ״נותן את ההגנה האופטימלית לפרט״. רוצים לומר, מי שמתחסן בחיסון המומת לא יחלה בפוליו.

החיסון החי מוחלש ״ניתן לשם חסינות מעיים אופטימלית וצמצום העברת הנגיף בקהילה״.

למעשה בזכות שני החיסונים (המומת והחי מוחלש), הגיעו מדינות רבות בעולם למצב שבו אפסו מקרי הפוליו "הפראי". אבל מצד שני, תופעת הלוואי הנדירה של הדבקה אחרי חיסון חי מוחלש הביאה למצב שבו במדינות שמיגרו את הפוליו "הפראי" אבל המשיכו לחסן בחיסון החי מוחלש היו בסופו של דבר יותר מקרים (נדירים ככל שיהיו) של פוליו הקשור לחיסון מאשר פוליו "פראי". לדוגמא, מקרה הפוליו האחרון שנרכש בארצות הברית (להבדיל ממקרים "מיובאים") ושקרה כתוצאה מהוירוס "הפראי" התרחש ב-1979. בהמשך ועד שנת 2000, שבה הוצא משימוש בארצות הברית החיסון החי מוחלש, אובחנו בארצות הברית כ-6-8 מקרים בשנה של מקרים הקשורים בחיסון החי מוחלש.

מהי קרה במדינת ישראל או איך ולמה השתנה שגרת החיסונים בשנים האחרונות?

למעשה משנת 2005 ועד שנת 2013 עברו במדינת ישראל, בדומה למדינות מערביות רבות לחיסון מומת בלבד.

אבל, בשנת 2013 התגלה הוירוס בדגימות מי שופכין כמעט בכל רחבי המדינה במסגרת ניטור ארצי רוטיני שמתבצע לוירוס זה.

מעניין לשאול איך קרה שדווקא ישראל הייתה המדינה היחידה שבה נמצא הוירוס במי השופכין. ככל הנראה הדבר קשור לניטור שמתבצע בישראל אבל לא מתבצע בארצות אחרות, אף לא בארצות מערביות מפותחות.

המשמעות של מציאת הוירוס במי השופכין הייתה אדירה:

מציאת הוירוס העידה שישנם אנשים במדינת ישראל שהוירוס עבר במעיים שלהם.

זה אומר שתאורטית זה רק עניין של זמן עד שהוירוס ידביק אדם שאינו מחוסן כראוי והוא יפתח שיתוק, והנה ישראל תהפוך להיות אחת מהמדינות הבודדות בעולם בהן יש פוליו קליני (היינו יכולים להצטרף לרשימה מפוקפקת של מדינות עם פוליו כמו אפגניסטן, ניגריה ופקיסטן).

ולכן, ובהמשך למה שכתבתי מקודם על ההבדלים בין שני סוגי החיסונים, יצאה מדינת ישראל במבצע של השלמת חיסון חי מוחלש לילדים ובנוסף הוחלט להחזיר לשימוש רוטיני החיסון החי מוחלש. החשיבה הייתה שמתן התוספת של החיסון החי מוחלש, כפי שכתבתי קודם, תבטל האפשרות שהוירוס בכלל יוכל לעבור במעיים של ילדים שחוסנו בחיסון החי מוחלש וההעברה של הוירוס תיפסק.

ולכן החל משנת 2013 ונכון להיום ילדי ישראל מקבלים חיסונים כנגד פוליו בגילאים הבאים:

חיסון מומת ניתן בגילאים חודשיים, 4 חודשים, 6 חודשים ושנה – ניתן בזריקה לשריר בתוך התרכיב המחומש הכולל גם דיפתריה, טטנוס, שעלת והמופילוס אינפלואנזה מסוג B.

חיסון מומת ניתן בכיתה ב׳ – ניתן בזריקה לשריר בתוך תרכיב מרובע הכולל גם דיפתריה, טטנוס ושעלת.

חיסון חי מוחלש ניתן פומית בגילאי חצי שנה ושנה וחצי. על פי תדריך החיסונים, חיסון חי מוחלש יכול להינתן רק לילדים עד גיל שנתיים.

מקור