יגאל שוורץ : ילדות שנלקחה היישר מסיפורי האחים גרים

יגאל שוורץ , מקהלה הונגרית ,דביר , 2014

 אח ואחות גדלים בבית קטן ומבודָד בלב פרדס משוגע בישראל של שנות החמישים…

ספרו המונומנטלי של פרופסור יגאל שוורץ , מקהלה הונגרית הוא האוטוביוגרפיה המרתקת ביותר שנכתבה בעשורים האחרונים. אוטוביוגרפיה על תקופת ילדות בישראל בזיקה למשפחות ניצולי שואה .

פעם, לפני שנים, סיפר יגאל שוורץ את הסיפור הזה, סיפור ילדותו, לרות אלמוג,  שכתבה בעקבותיו את יצירתה הבלתי נשכחת "גמדים על הפיז'מה". כעת, מקץ עשרים שנה, נוטל לידיו שוורץ את היצירה של אלמוג, ומתוך קריאה מחודשת בה יוצא לחפש שוב את סיפור החיים האמיתי שלו.

"אחת לכמה חודשים, מאז שהסיפור ההוא ('גמדים על הפיג'מה') ראה אור עולם, עלה בי החשק להתיישב מולו ו'לפתוח' אותו. לפרש אותו, ובה בעת לספר את סיפורו של הילד ההוא, שהייתי אני", הוא כותב בהקדמה לספרו. "הסיפור הזה התבשל בי אט־אט, עד שבקיץ האחרון החלטתי לעשות מעשה. נסעתי לבודפשט, עיר ילדותה ונעוריה המוקדמים של אמי, ושם, במשך חודשיים, ואחר כך במהלך חודשיים נוספים בארץ, כתבתי, בשטף מטורף, לפעמים 10 ואפילו 12 שעות ביום, את הגרסה שלי לגרסה של אלמוג לסיפור שלי ובתוכה שיבצתי גם רסיסים מ'גרסאותיהם' של אבי, אמי ואחותי, שאמנם נמצאים משכבר בעולם אחר, שלשוכנים בו שמורה זכות־השתיקה, אך כפי שתראו, אי פה, אי שם, הם מוותרים על הזכות הזאת ומתפרצים לסיפור דרך קולו של המספר, קולי, ולא תמיד, אומר מיד, לשביעות רצוני".

ליגאל שוורץ ( כיום פרופסור לספרות) היתה ילדות שנלקחה היישר מסיפורי האחים גרים. בית ילדותו המבודד, שהיה מוקף פרדסים  ונראה לכאורה כגן עדן, היה למעשה זירה למלחמת הכל בכל במשפחתו : האב, שונא כל מה שקשור בשואה, ונהנה להתעלל רגשית באשתו ניצולת השואה. אח ואחות שנלחמו זה בזה בחירוף נפש על אהבת הוריהם.

אמו של יגאל שוורץ

האמא – קטי הייתה ניצולת מחנה השמדה וצעדות המוות בעקבותם . האב -איזדור בן למשפחה סאטמרית, שברח או סולק מבית הוריו ועבר לבודפשט. הוא שהה זמן קצר בבוכנוואלד בטרם ניצל על ידי קסטנר והגיע ארצה.

אמו של שוורץ השתתפה ב”צעדת המוות” של יהודי הונגריה באביב 1945, עלתה ארצה, ובת 18 כבר נישאה וילדה את בתה הבכורה. היא מתוארת כדמות שלא התבגרה, אשה־ילדה הזקוקה לאהבה אינסופית מבני משפחתה, מבעלה וממאהביה (לפגישותיה איתם היתה לוקחת לא פעם את בנה). היא מתעבת את בעלה, מסרסת אותו בכל דרך אפשרית, בין השאר על ידי לעג לקומתו הנמוכה ועל ידי עזיבות תכופות של הבית, המוצגות כעונש על התנהגותו.

המשפחה של יגאל שוורץ ,  מתוך הספר מקהלה הונגרית , באדיבות יגאל שוורץ 

האב מחזיק בכתפיו את הבן יגאל, האם ונעמי  ויהודה ( קרוב-רחוק)

האם, שהיתה נוהגת להסתובב בעירום בביתה, מקושרת על ידי המחבר שוב ושוב ללילה ולחשיכה. היא רוצה שינהגו בה כבמלכה, ושוורץ מתאר אותה כתריסר פעמים כמלכת הלילה, כמכשפה, כלילית וכלוציפר. האם החורגת, האם הרעה בסיפורי האחים גרים, נהפכת בהגייה ההונגרית של האב והאם שוב ושוב ל”אמא ההורגת”. האם מקנאת בבתה ומדכאת אותה, ולעומת זאת רואה בבנה נסיך הונגרי ומעניקה לו יחס בהתאם.

קתי, שראתה בעצמה הונגרייה מיוחסת, נהגה להתנשא על בעלה משום שראתה בו בעל ייחוס פחות, עד כדי כך שלפעמים אפילו האשימה אותו בכך שאיננו הונגרי אלא בעצם רומני, כלומר מזרח־אירופאי. היא סלדה ממנו מעומק לבה ונהגה לשסות בו את ילדיה, את בתה שנטרה לה טינה משום שהיתה יפה ממנה ובעיקר את בנה האהוב, הנסיך שלה, יגאל. היו לה מאהבים לרוב ומפגישותיה איתם היתה חוזרת כשכיסיה מלאים בכסף. מדי פעם היתה נוטשת את ילדיה וכעבור זמן חוזרת. לפעמים היתה נעלמת לתקופות ממושכות לחו"ל. בעלה היה אז לוקח את נקמתו מהילדים. הוא היה מכה אותם מכות רצח. הצלפות ומכות היו מנת חלקם, בעיקר של נעמי, משום שקתי היתה משסה אותה בו ואילו על יגאל, אהוב לבה, שאותו היתה לוקחת גם למפגשים עם מאהביה, היתה מגִנה. לא תמיד זה עזר. ביגאל, שנדמה לאב כמו המתחרה העיקרי על אהבת אשתו, ניסה פעם אחת לירות ליד מגדל המים. הוא ירה בו, ירייה אחת ולא שלוש כפי שמתואר בסיפור של אלמוג, אבל החטיא.

אביו של יגאל שוורץ 

כותב יגאל שוורץ על אביו בן -ציון (בלה) בספרו :  "קירח כמעט לגמרי מגיל שלושים ושתקן . ראו עליו שמחשבות קשות צולבות את מוחו, בעיקר שעה שקם ממה שנראה כעוד שנת סיוטים , וישב באי-נחת על קצה המיטה, ידיו מונחות על רקותיו, כאילו הוא מנסה לחסום איזה פיצוץ פנימי מלפרוץ החוצה. ושכבר פתח את פיו – צעק ועוד איך צעק . הוא היה איש אלים , אבל אני חייב לציין כדי לשמור על כבודו וגם על כבודי , גם עדין בדרכו. לעתים נדירות חשף את רגשותיו . אני זוכר שראיתי אותו פעם אחת בוכה בשירותים- אלה שהדלת שלהם לא ננעלה מעולם. תחילה הייתי בטוח שהוא מעמיד פנים .  אבל הוא בכה , בקול חרישי . בכה ואמר לי  " מה אתה חושב , שלי קל ? " זה היה , כנראה הדיבור האינטימי הארוך ביותר ששמעתי מפיו " ( יגאל שוורץ, מקהלה הונגרית , עמודים  64-65 ) .

האב , הבת נעמי והילד יגאל שוורץ

מתוך הספר מקהלה הונגרית , באיבות יגאל שוורץ  

"כל מה שאני יודע שהוא הגיע לארץ , כבן עשרים ושש , מבודפשט, לאחר שנמלט משם, ברכבת קסטנר המפורסמת ( כנראה בגלל קשריו המשפחתיים הסטמריים ) דרך בוכנוולד , שאותו כינה הלאגר , שם שהה כמה חודשים איומים. "

הוא היה היחידי ממשפחתו החרדית שחזר בשאלה ועלה לארץ ( יגאל שוורץ, מקהלה הונגרית , עמודים  64-65 ) .

"אבי היה רחוק מלמצות את כישוריו. הוא יכול היה להיות פרופסור למתמטיקה – היה לו כישרון נדיר למקצוע הזה או בוטניקאי, הוא בניגוד לאמא שלי , אהב את הפרדס , גם מפני שהיה יכול להרחיק בו בלי שאף אחד יוכל לבלבל לו את המוח, וגם בגלל האהבה שלו לעצי פרי – גדלים בשקט , דורשים מעט טיפול ומחזירים תמורה כפולה ומכופלת – בדיוק ההפך מבני האדם – אהבה שהתפתחה , כנראה, עוד בתקופה שעשה בבודפשט , לשם גלה כנער בהסכמת אביו , מחליף את ספסל הישיבה החרדית בעבודות גינון ( יגאל שוורץ, מקהלה הונגרית,  עמוד 74) .

האב נוקם בבנו על היחס המיוחד שמפגינה כלפיו אם המשפחה, ובאחד המקרים אף יורה בו ומחטיא. ניתוחיו הספרותיים והסבריו הפסיכולוגיים של יגאל שוורץ בדבר הקשר בין היריות האלה לקסם שהילך עליו “קיר המוות”, שאותו ראה בקרקס סמוך, הם מאירי עיניים.

בראיון  לנרי ליבנה נשאל שוורץ: "למה לדעתך היא התחתנה עם אבא שלך?"

"היא לא אהבה אותו, זה היה ברור. יכול להיות שהיתה לה הרגשה שהוא יכול להסתדר ולהרוויח כסף. ואי אפשר לקחת ממנו את זה שהוא היה נאמן. הוא היה שם. לפעמים היה חבל שהוא היה שם. היה לה בסיס. היא יכלה להתעופף לאיפה שהיא רצתה ולחזור. הוא אהב אותה מאוד על פי דרכו. הוא לא חיבק אותי אי פעם. היא כל הזמן חיבקה אותי ונישקה אותי, גם כשלא היה צריך".

בראיון לנרי ליבנה סיפר פרופסור יגאל שוורץ :

איך הם נפגשו?

"הם לא יכלו להיפגש שם. הוא היה שייך לאגף הסאטמרי והיא שייכת לאגף המתבולל. זה הרי הסיפור של הציונות. הכבשים השחורות נפגשו בארץ. באו לארץ אנשים שלא מצאו את מקומם עם המשפחות שלהם. אצלו כל מי שנשאר עבר לאמריקה ואצלה כל מי ששרד המשיך לפרוח בהונגריה. הם היו שתי כבשים שחורות שהגורל חיבר ביניהן באיזה דבק סאדו־מזוכיסטי מטורף. הם עשו את המוות זה לזה ברמות שקשה לתאר. זה לא נראה מבחוץ, כי היתה פסאדה. אלו היו יחסים שמטרתם היתה לרצוח זה את זה כמה שיותר מהר. זה היה ברמיסיה רק בתקופות של מחלות, אבל רק עד הסיבוב הבא. זאת גם היתה מלחמה בכלים לא דומים. אמא שלי היתה ורבלית ורגשית. הוא היה איש נורא אינטליגנטי ונורא בודד. אני חושב שקל יותר להזדהות איתו, אבל זה לא קרה לי בגלל האדיפוס שלי. כל מה שאשתו עשתה זה לבגוד בו עם אחרים ולהפעיל את הילדים שלו נגדו. אפילו נעמי הצליחה לזלזל בו. התרבות שלו היא לא תרבות, הגבריות שלו היא לא גבריות, ההונגריות שלו היא לא הונגריות והוא היה מגיב בשתי הדרכים שעמדו לפניו – אלימות ולעצור את הכסף. גם אי אפשר היה להיות נחמד כלפיו. שום דבר לא היה מוצא חן בעיניו. ניסיתי בכל מיני דרכים – לדבר איתו, לקחת אותו לכדורגל. אם הייתי משחק איתו שש בש והוא היה מפסיד, זה היה סוף העולם. כמו חפרפרת הוא גר במחילה עם עיניים עצומות כנגד כל העולם. בלי שום צורך באיזה גיבוי, באהבה או בהרגשה שהוא חלק מאיזו קהילה. כלום. 40 שנה הוא לא ראה את אמא שלו. הוא לא כתב לה. אמא שלי היתה כותבת את המכתבים והוא היה חותם ".  ( מקור)

ההורים , בטקס הנישואים באירופה , אחרי השואה 

מתוך הספר מקהלה הונגרית , באדיבות יגאל שוורץ 

בראיון לנרי ליבנה סיפר פרופסור יגאל שוורץ :

 למה הוא לא דיבר עם אמא שלו כל השנים?

"בגלל החזרה בשאלה שלו, אני חושב. הוא כעס. העוגן שלו היה הכעס. הוא היה יכול לשבור דברים, להכות, לירות. הוא היה מין תלמיד ישיבה שעשו ממנו פועל פרדס והוא הרגיש שזה לא מה שצריך להיות בחיים. הוא גם לא סבל שום התקדמות שלי בחיים".

הבת נעמי

מי שסבלה הכי הרבה מבחינה נפשית במשפחה של יגאל שוורץ היתה אחותו  נעמי , שנפטרה בגיל 47 . האם , קתי לא אהבה את נעמי שהיתה ילדה מרדנית .

בגיל 12 נעמי ברחה לחבר שהיה לה . התחתנה בגיל 18 , שכבר הייתה בהריון . גרה שמונה שנים בקנדה ( יגאל שוורץ, מקהלה הונגרית , עמוד 198).

"רציתי כך כך להיות חשופה ונאהבת , שמישהו יבין את השבירות שלי, שלא אצטרך להתגונן כל הזמן, להיות מוכנה להתקפות לא צפויות . הפכתי לאמא כשהיא עזבה אותנו ( שוב נסעה לשנה לארה"ב)  וגם לאישה , ילדה , אמא. אישה . איזה בלגן " ( יגאל שוורץ, מקהלה הונגרית , עמודים 225-226).

האחות נעמי 

מתוך הספר מקהלה הונגרית , באדיבות יגאל שוורץ 

"כשאתה הלכת לפנימייה הצבאית אני כבר הייתי אמא לילד בן שלוש , אתה קולט ?  ילדה ילדה ילד .

חשבתי שהמשפחה החדשה תציל אותי . כמו שחשבתי שהחבר שהיה לי בגיל שתים-עשרה יציל אותי . אז חשבתי ( יגאל שוורץ, מקהלה הונגרית, עמוד 260).

בראיון לנרי ליבנה סיפר פרופסור יגאל שוורץ :

למה היא כל כך שנאה את אחותך?

"זה ממש כמו שלגיה. היא קינאה בה מכיוון שהיתה צעירה ונאה וצברית, ילדת טבע כזאת. היתה שם מלחמת עולם. גם היה ברור שאני הבן המועדף. כל הספר הזה אני מנסה להבין למה אחותי מתה ולמה אני נשארתי בחיים. לדעתי היא בחרה למות. זה היה הקשר הכי חשוב שלי בחיים". (מקור) .

"קראתי קצת יומנים של אחותי, שהיו מאוד מבולבלים. היה כתוב הרבה על היחסים שלי עם אמא שלי. היו הרבה פעמים שתוארתי כהכי רשע בעולם, כמי שלקח לה את הבכורה ואת האהבה של אמא שלי, שהלוואי שהיתה יכולה להתהלך בעולם עם ביטחון עצמי כמוני. מותה חצה את חיי לשניים. לא המוות של אבא שלי, שקיבלתי בצורה מוזרה, לא המוות של אמא שלי." (מקור) .

הבית בפרדס המבודד

"הפרדס היה שייך למשפחה בשם גוט, משפחה ממוצא הונגרי שהיו להם כל מיני דברים. אבא שלי היה מנהל הפרדס, שכיר, יחד עם זאת היו לאבא שלי הרבה עסקים. אני הייתי הולך ברגל לבית ספר ארנון בנוה יהושע, מרחק שני קילומטרים. הייתי ילד מאוד מפונק ובמושגים של בית ספר, ילד עשיר. זה היה בית ספר אינטגרטיבי ולא היו שם שני ילדים מאותה ארץ מוצא, חלק גדול היו במצב כלכלי רעוע. היו שלושה־ארבעה ילדים שגדלו במשפחות במצב יותר טוב ואחת מהן היתה המשפחה שלי, שלא היו לה נכסים מוכחים. אבל אבא שלי עשה כל מיני עסקים, היה משכיר שטחים, מגדל כל מיני דברים, היו לו כל מיני שותפים ערבים, משפחה מדבוריה שגרה בפרדס. הפרוטה היתה מצויה. זה בא לביטוי בזה שאמא שלי היתה נוסעת די הרבה לחוץ לארץ וזה היה דבר מאוד נדיר בתקופה ההיא. זה בא לביטוי בבגדים שהולבשתי בהם, בארוחות הדשנות. הלכתי למסעדה כשאף אחד לא ידע מה זאת מסעדה. אמא שלי היתה יושבת הרבה מאוד בבתי קפה בתל אביב ולוקחת אותי לפגישות, בעיקר עם המאהבים שלה, מאז שאני זוכר את עצמי".  ( מקור )

בית המשפחה בפרדס המבודד 

מתוך הספר מקהלה הונגרית , באדיבות יגאל שוורץ 

הבריחה של הילד יגאל שוורץ בעקבות האלימות של האב

בעקבות ניסיון של האב לירות בו (האב ירה ליד הילד מתוך חמת זעם ) בורח הילד יגאל במהירות  מהבית . "הריצה הזו ארכה אולי ארבע-חמש דקות , אבל נמשכה נצח . ארבע מאות המטרים שהפרידו בין הבית לגבולו המזרחי של הפרדס, זה שהפריד בינו לבין הפרדסים של כפר אז"ר , היו המרתון של חיי.   אכן , רצתי ורצתי ורצתי . ואני זוכר היטב את המסלול . מעט אחרי המגדל סטיתי מהשביל שבין הברושים , ימינה , לתוך הפרדס , כדי שלא אהיה חשוף לירייה נוספת.  מול בית האריזה הקטן חזרתי לדרך הפתוחה בעודי מציץ מדי פעם לאחור לבדוק אם הוא רודף אחרי, ואחר כך , בגלל החרדה שלא הרפתה , נכנסתי , ליתר בטחון , לצד השמאלי של הפרדס, לאזור עצי הוולנסיה, כדי לא לצאת מהשער . שמא הוא ימתין לי שם ומשם ברחתי החוצה לכפר אז"ר דרך פרצה בגדר שהכרתי היטב במסעותי לאזור הזה, בעיקר בקיץ ( יגאל שוורץ, מקהלה הונגרית, עמודים 237-238).

על פרופסור יגאל שוורץ :

"אני למדתי כינור וקראתי כמו מטורף, אבל אז, בסוף כיתה ח', שלחו אותי לפנימייה הצבאית. אמא שלי חשבה, ובצדק, שאם אשאר עוד שנה־שנתיים בבית יאשפזו אותי. זה היה נכון, בעיקר בגלל היחסים איתה, אבל היא כנראה רצתה להציל אותי מאבא שלי. היא שלחה אותי כי גימנסיה הרצליה נחשבה לתיכון טוב ובראש שלה גם הייתי קאדט, שזה דבר טוב מאוד במושגים אוסטרו־הונגריים. זה היה די נורא. הייתי ילד חלש ומפונק ונוסף לכך שלחו אותי למגמה אלקטרונית, ואני מאוד גרוע בזה. הייתי בורח מהמעבדה, אבל הייתי תלמיד טוב ובסוף שישית ממש השתוללתי והחליטו שזורקים אותי בגלל חוסר משמעת. הלכתי לבליך ברמת גן, ואז הפסקתי ללמוד וקראתי ספרים מתחת לשולחן. הייתי קורא שופנהאואר ומרקוזה ומסתיר אותם בחוברות 'פלייבוי'. אני זוכר את עצמי בפנימייה הצבאית מאוד אומלל. קודם כל הורי כן באו ולא באו לבקר. חוץ מזה היו שם חבר'ה חזקים, כמו השותף שלי לחדר גבי אשכנזי (השני היה יואב קוטנר) ועשו לנו תרגילים מפרכים ואני חישבתי את נפשי למות. פתאום הייתי צריך להפוך למישהו אחר, כבר לא בן התפנוקים, הנסיך של אמא".  (מקור)

"התגייסתי אחר כך לצנחנים. אני זוכר שכתבתי עבודה על אפלפלד בסוף התואר הראשון וגרשון שקד שאל אותי מה הקשר בין הצנחן לבין הסופר הגולה הזה?  (מקור)

יגאל המשיך בחייו. הוא הפך לפרופסור לספרות באוניברסיטה העברית והיה ראש חוג. הוא התגרש מנאוה והתחתן עם סיגלית, נולדה להם בת בשם זוהר. הם בנו את בית העץ המקסים בנוה שלום. הוא עזב את החוג לספרות בירושלים ברעש רב, לוקח עמו את מיטב עתודת הדוקטורנטים ותלמידי התואר השני והקים באוניברסיטת בן־גוריון חוג חדש ואת מכון "הקשרים" לחקר התרבות הישראלית והיהודית. הוא כתב 11 ספרי מחקר, התגרש מסיגלית והתחתן עם גלית.

יגאל שוורץ עמד בראש המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. הוא ראש מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטה. כמו כן הוא ערך כתב העת "מכאן" לחקר הספרות העברית, את סדרת הספרים העיוניים "מסה קריטית", והיה יועץ להוצאת כתר. הוא עורך שותף של כתב העת האלקטרוני BGU (Israel)  Review

 פרופסור יגאל שוורץ ערך כ-250 ספרים של סופרים שונים. בנוסף כתב עם בתו זהר ספר ילדים בשם "ממה באמת עשוי הירח" (2010).

 יגאל שוורץ נשוי בשלישית, והוא אב לשני בנים ובת מנישואיו הקודמים. בעבר התגורר בנווה שלום, והיום הוא גר באופקים.

 מקורות

יגאל שוורץ , מקהלה הונגרית ,דביר , 2014

מקהלה הונגרית – ויקיפדיה

נרי ליבנה , יגאל שוורץ, מבכירי עולם הספרות הישראלי, חושף את סודו הגדול, עיתון "הארץ" , 5 ליוני , 2014

חוצה ישראל עם קובי מידן – פרופ' יגאל שוורץ – YouTube

רוני דורות , שואה בבית: כשאבא יורה ואימא מכה ומוכרחים להבין אותם

יגאל שוורץ – ויקיפדיה

 ילדי הצללים