מלחמת העצמאות מנקודת מבט של ילד בן 4

שמי עודד יולדוס, נולדתי בירושלים, בשנת 1943

מדינת ישראל נולדה ואני בן 4, פרצה מלחמת העצמאות כשמדינות ערב פלשו אל הגבולות המוסכמים ע"י האו"ם. הירדנים החלו בהפגזה קשה על ירושלים. הייתה חשיכה, האזעקה יללה וההורים מיהרו איתנו לתפוס מחסה. לא לכולם היו מקלטים מסודרים. כך, בבית בו גרנו. ביתנו היה ברחוב המדרגות בשכונת נחלאות בה השתכנו אזרחי ישראל מהמעמד העמל מכל גווני הקשת, עולים וילידי ישראל.

שריקות של פגזים שנפלו עד לשכונה שלנו, ואחד מהם מתפוצץ כ-3 מטר מהכניסה, ללא דלת, של המבואה. אני ועוד שני ילדים עמדנו בחזית של המבואה. אני זוכר את שריקתו הצורמנית של הפגז, שהלכה והתגברה. הפגז נחת ממולנו ואל-על פרצה ממטרה אדומה של חלקיקים קטנים בצורה 'מרהיבה', מעין זיקוקין שנראים בערב יום העצמאות.

שניות מעטות חלפו ואמי אסתר ז"ל פתחה בריצה אל מחוץ לכניסה, אני משמאלה וילד ממשפחה שכנה ביד ימינה. כוונתה לרדת מהקומה השנייה בה גרנו, לא התאפשרה משום שמדרגות הבית היו אפופות עשן שחור-אפור שהיתמר כלפי מעלה. חלק מחדר המדרגות היה מרוסק וחלקו כלל לא נראה. ואז, אמי ניתרה מעל גדר שחצצה ביננו לבין החצר של המשפחה השכנה ממול, זה היה ניתור של אימא לביאה, אמיצה, נחושה ובעלת רצון עז להציל את ילדה ואת הילד השכן.

אבי, בן ה 26, לא היה אתנו באותו אירוע אלא היה מגוייס כמובן למלחמה.

התמונה הבאה הזכורה לי, מראה אותי יושב באמבולנס צבאי, במושב האמצעי בין הנהג לבין אמי, בטני הייתה רותחת מחום. נגעתי בה ואמרתי לאמי שחם לי מאוד, לא הבנתי על מה ולמה ובכלל, ראשי לא היה עד אז בעלילות של מלחמה ונפגעים … הכל היה חדש וזר. אמי הרגיעה אותי ופטרה את העניין ב"שום דבר"

 לסיפור החיים המלא במאגר סיפורי מורשת , תכנית הקשר הרב דורי