קורות חייו של רון פלר ז"ל – גיבור ישראל "צייד" הטנקים והפרופסור בטכניון

מאז ימי ילדותו בבית אבא, עורך דין תל אביבי , גילה רון פלר עניין בכל פלאי הטכניקה, במכונות ובמכונאות, במנועים ובתוכניות. גם כשלמד בבית הספר המחוזי בגבעת השלושה , שהיה בית ספר חקלאי תיכוני , ואחר כך בבית הספר החקלאי במקווה ישראל, והתעתד לצאת ל"הגשמה"  ולהיות עובד אדמה , לא זנח את התעניינותו הטכנית , ותמיד העדיף לעסוק בטרקטורים ובמכונות חקלאיות על פני כל עיסוק אחר.

עם פרוץ מלחמת השחרור נשלח רון פלר להיות מדריך בחטיבת "גבעתי" " שהתארגנה  בתל אביב וכללה את מיטב הנוער של העיר ושכנותיה.

במסגרת האימונים של החטיבה החדשה, נתקל רון פלר בפעם הראשונה בכלי נשק חדיש , שכמותו טרם ראו ב"הגנה" ב"פיאט".

ה"פיאט" של הימים ההם נחשב ל"קוטל הטנקים" היעל ביותר, עד שהגיעו הפיאטים הראשונים ליחידות , היו כל החיילים מתאמנים ב"בקבוקי מולטוב" כנשק אנטי-טנקי. אלא ש"בקבוק מולטוב" נחשב לנשק של ייאוש, של "אין ברירה". לעומתו הפגז של ה"פיאט" , המרחף לו אט אט לעבר המטרה המשוריינת, והפועל בכוח המטען-החלול הנמצא בתוכו , נחשב לנשק המשוכלל ביותר אז .

משגר "הפיאט" הקטן , שחייל אחד נושא אותו על גבו , הגיע לחטיבת "גבעתי" עוד בימים שלפני ההפוגה הראשונה, ורון פלר שנחשב לאחד "המבינים" בכל ענייני הטכניקה, התבקש ללמוד את סודות ה"פיאט" ואף להדריך את החיילים בכל צורות השימוש בו. כך נעשה רון פלר ל"פיאטיסט" הטוב שבחטיבה, והתותח הזעיר נהפך לו כמעט לנשק אישי .

בהמשך , הפלוגה של רון פלר מחטיבת גבעתי תגברה את גדוד הקומנדו של משה דיין.

על גדודו של משה דיין ובתוכו הפלוגה של "גבעתי" הוטל להשתלט על הכפר כרתיה , כחלק מהתכנית הכוללת לניתוק ופיצול הצבא המצרי בדרום. שמעון אבידן , מפקד חטיבת גבעתי ,  נתן הוראה לכבוש את הכפר כרתיה בלילה, אך משה דיין  התנגד וגרס שכוח הפשיטה יעיל יותר ביום. לאחר ההתקפה הראשונה של גדוד הקומנדו הישראלי נסוגו הכוחות המצריים מן הכפר כרתיה. גדוד הקומנדו של משה דיין חזר על עקבותיו , ובכפר כרתיה נשארה הפלוגה מחטיבת "גבעתי" . מפקד הפלוגה , יוסקה גלסברג ארגן את אנשיו בהגנה היקפית , תוך צפייה להתקפת נגד מצרית , היה ברור לכל , שהתקפה זו בוא תבוא. כי הטריז הישראלי סיכן את כל הכוחות המצריים בדרום הארץ.

סיפר רון פלר : "היינו פלוגה של צעירים, כמעט ילדים , אך יוסקה גלסברג , המפקד , הצליח לקיים בנו רוח של משמעת ונכונות לקרב. היינו בטוחים בעצמנו, ולא נרתענו אפילו מאש מרוכזת של תותחים וטנקים" .

המצרים שלחו לכרתיה חטיבת ח"יר מובחרת, החטיבה התשיעית של הצבא המצרי , שביניהם שירת כקצין גם ג'מאל עבדול נאצר . חטיבה משוריינת שלמה הקדישה באותו בוקר את מירב כוחה בניסיון להתמודד עם פלוגת חיל רגלים ישראלית אחת. אך כל גלי ההסתערויות הראשונים נהדפו מבלי שהחיילים המצריים הצליחו אפילו להגיע לתחומי הכפר כרתיה.

סמוך לשעה עשר בבוקר הגיחו לפתע שמונה עשר טנקים ומשוריינים מצריים והחלו להתקדם אל מול הכפר כרתיה. אש הרובים והמקלעים של מגיני הכפר לא הזיקה כלל לשריון המצרי הכבד. הכדורים התנפצו על לוחות הפלדה ונעצרו ממש במבואות כרתיה.

אז החלו המצרים להפגיז את העמדות הישראליות בתותחיהם. בשיטתיות מפחידה הם טיווחו על כל עמדה , ופגזיהם החלו למוטט את שקי החול ואת תלוליות העפר ולפצוע את המגינים. המצב של מגיני כרתיה נראה כנואש . מספר רב של עמדות ישראליות הוצאו מכלל פעולה.

סיפר רון פלר : "אני הייתי באותה שעה מפקד העמדה הקיצונית . שני הטנקים הכבדים יותר , שניצבו בראש הכוח המצרי, החלו להמטיר פגזים על העמדה שלי. שקי החול נפלו על ראשי ועל ראשיהם של שלושת המגינים האחרים בעמדה. לרגע לא ידעתי מה לעשות, ואז נזכרתי בנשק המיוחד שהופקד בידי : תותח הפיאט! ".

רון פלר נטל את היוזמה בידיו. הוא ידע שאם לא ינקוט במעשה כלשהו , עתידים המצרים לחסל את הפלוגה כולה. הוא נטל את הפיאט, תלה אותו על הגב . בידיו נשא שלושה פגזים, והודיע ליוסקה גלסברג  שהוא יוצא אל השטח הפתוח. בקשתו הייתה אחת ויחידה : שאנשי הפלוגה יפסיקו את האש , ולא יסכנו אותו בזחילתו לעבר האויב.

בזחילה על גחונו הגיח רון פלר מן העמדה המופגזת . בינו לבין הטנקים המצריים הפרידו כשלוש מאות מטרים של שדה בור, אשר רק כמה שיחי צבר הוריקו בו.

רון זחל , קוצים ואבנים סרטו את גופו. "עוד מאה מטרים… עוד חמישים.. הנה!"

באותה עת היו המצרים עסוקים בהמטרת פגזים על הכפר. הם לא הקדישו תשומת לב לצעיר הזוחל לקראתם. לו היו מסתערים על הכפר , אין ספק שהיו מצליחים לכבוש אותו בקלות, ולחסל את קני ההתנגדות האחרונים של אנשי הפלוגה. אך שיטתם של המצרים הייתה להפגיז תחילה , לרכך בלי הרף , כדי לא להסתכן במשהו שאינו צפוי.

זחילתו של רון פלר נמשכה כחצי שעה. במשך כל אותה עת התפלל בלבו שהטנקים המצריים לא ינועו ממקומם , שהמצרים יוסיפו להסס ושמפקדם ישהה את צו ההסתערות…

לבסוף הגיע רון למקום שמצאו ראוי לפעולה. בזהירות הוא דרך את הקפיץ הגדול של הפיאט, הכניס את הפגז הקליל למקומו , כיוון והיה נכון לירי.

אלפי כדורים ועשרות פגזים חלפו מעל ראשו. כל רגע היה נדמה לו ש"הנה  הרגישו בי ! " אך לא . המצרים היו שקועים בריכוך הכפר , ולא שמו לב כלל לצעיר הישראלי המזדחל משיח צבר אחד למשנהו. מחריץ קרקע אחד לשני.

ליד הטנק הראשון ישב זקיף ערבי . רובה היה בידו, ועיניו תרו על כל סביבותיו. הוא היה מסתכל רק על סביבת לוח התותח היורק אש ללא הרף .

סוף סוף החליט רון שהנה הגיע לעמדה הטובה ביותר . הוא לחץ על ההדק, והקפיץ השתחרר בזמזום. הפיאט נהדף לאחור והפגז הגיח והחל מרחף לכיוון הטנק הגדול .

הייתה התפוצצות , עשן לב היתמר  , ורון פלר נוכח לדעת שהחטיא. הוא פגע בשרשרת של הטנק. מאחר שפגז של פיאט פועל על בסיס של מטען חלול , הרי רק פגיעה בגוף השריון של הטנק מביאה להשמדתו, כי ברגע של פגיעה כזאת חודר כל כוח הנפץ פנימה, מנקב בשריון נקב זעיר , ומעוצמת הלחץ של הגזים מחסל כל חיים בתוך הטנק הסגור . ואילו פגיעתו של רון פלר לא גרמה לשום נזק לטנק. רק החייל המצרי , שישב למרגלות הטנק זינק ממקומו בבעתה, נשא רגליים ונמלט על נפשו. צווחותיו של המצרי הזה גברו אפילו על רעמי ההתפוצצויות של הפגזים.

רון פלר לא נואש לאחר שנוכח בהחטאתו. עכשיו כבר המצרים  השגיחו בו, וניסו לכבדו במנת אש מקלעים חמה, אך רון , שמצא מסתור מאחורי קפל קרקע דרך שנית את הפיאט שלו . כשהגיח אל עבר הטנק המצרי , המטירו עליו המצרים כמה פגזים מתותחים קלים. אך רון לא נרתע. בקור רוח ובעין בוחנת הוא כיוון , כשהפעם הייתה החלטתו נחושה -לפגוע בשריון מתחת לצריח.

רון פלר ירה את הפגז השני .

התפוצצות רעמה והטנק התכסה בעשן. התותח והמקלע שבצריח נדמו. אחר כך פסקה האש גם בשאר הטנקים. מסתבר שכל מי שהיה בטנק הראשון מצא את מותו בלחץ ההתפוצצות הנוראה , ובין ההרוגים המצריים , שישבו בטנק היה גם מפקד הפעולה. לא עברו רגעים ספורים וכל שבעה עשר הטנקים המצריים שנותרו שלמים הסתובבו על מקומם, וכולם כאחד החלו לסגת. הבלבול המצרי היה רב כל כך , עד שחיל הרגלים , שהיה מוכן להסתערות מיד מאחורי הטנקים , נותר לפתע חשוף לאש הישראלית. ועשרות חיילים מצריים "נקצרו" בצרורות המקלעים הישראליים..

בעוד רון פלר נשאר במקומו , המום מהצלחתו, ארגן מפקד הפלוגה יוסקה גלסברג את אנשיו , שהפכו לפתע ממגנים מיואשים למנצחים וכובשים, והם הסתערו על הטנק המצרי הדומם ועל שרידי חיל הרגלים המצרי שמאחוריו.

רון פלר הוכרז כגיבור הפלוגה , וזכה לציון מיוחד מפי מפקד החטיבה, שכינהו "מציל הכפר כרתיה" . אך חשיבות הניצחון הזה הייתה גדולה הרבה יותר מאשר הצלת פלוגת חיילים והחזקת כפר בודד. בעקבות ניצחון זה נותקו הכוחות המצריים בגזרת הרי חברון , ובסופו של דבר נאלצו  המצרים לסגת ולפנות את חברון ובית לחם לטובת הלגיון הערבי של עבדאללה, אלא שאותה חטיבה מצרית שמספרה 9 , ואשר בין קציניה היו מי שעתידים לחולל במצרים את מהפכת יולי 1952 , וביניהם ג'מאל עבדול נאצר עצמו, באה עכשיו במצור בתוך כיס שזכה לשם "כיס פאלוג'ה" אשר ננעל עליהם ממזרח על ידי כיבוש כרתיה.

אחרי המלחמה שוחרר רון מן הצבא ומפקד חטיבת גבעתי המליץ עליו בפני המטכ"ל  וציינו לשבח . גם כאשר נודע לו, שהמטכ"ל החליט לכלול אותו  בין 12  גיבורי ישראל ולהעניק לו בטקס ממלכתי את התואר הגבוה ביותר בתולדות עם ישראל – "גיבור ישראל" , לא התרגש יתר על המידה . מעולם לא שאף לקריירה צבאית, וראה במלחמה רע הכרחי, שיש לבצעו כהלכה כדי להתקיים בכבוד, אך אין מה להתהלל בו. על תעודת "גיבור ישראל " שקיבל  חתמו הנשיא הראשון חיים ויצמן וראש הממשלה דוד בן גוריון.

כשלמד רון פלר  בטכניון , לא הזכיר  מעולם את מעמדו כגיבור ישראל ומעולם לא סיפר על אות השבח שזכה בו.

מומחה עולמי למיכון חקלאי

אחרי המלחמה למד הנדסת מכונות בטכניון והחל לעבוד בפקולטה להנדסה חקלאית שנוסדה שם. פלר העביר את הקורס הראשון במיכון חקלאי, יחד עם מומחה מהאו"ם שנשלח לסייע לישראל. ב-1955, עם הקמת המכון לציוד חקלאי, התמנה לסגנו וסייע בבחירת המכונות המתאימות לתנאי החקלאות בארץ. בהמשך עבר למרכז וולקני בבית דגן.

במהלך הקריירה המדעית שלו רשם 12 פטנטים, שזיכו אותו בשבעה פרסי ממציאים. בין היתר, המציא שיטה ומיכון להפרדת רגבי-אדמה ואבנים מתפוחי אדמה, מבלי לגרום נזק לתפוחים. לאחר צאתו לגמלאות, ב-1993, הקים באוסטרליה מעבדה לטיפול בתוצרת חקלאית. המחקר שערך שם הביא לשיפור באיכות הצימוקים.

רון פלר הגיע לדרגת פרופסור להנדסה חקלאית .

הוא נפטר בגיל 84 בשנת 2012 . יהיה זכרו ברוך .

 מקורות

יהודה הראל. צ"לש : עשרים שנות גבורה בישראל, הוצאת מוקד , תל אביב ,1970 .

עופר אדרת " מדור אחרי מות ,  עיתון "הארץ" ,  11 לנובמבר 2012