ami
ענן של אפשרויות – עמוס טברסקי ודניאל כהנמן,
סקירת ספר ע"י חגי הופר , 23 בדצמבר 2017
"ענן של אפשרויות – עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, החברות ששינתה את האופן שבו אנו חושבים" מאת מייקל לואיס, מאנגלית: יניב פרקש, עריכה מדעית: מיה בר-הלל, בבל, 2017, 375 עמ'.
זהו סיפורם של דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה, ועמוס טברסקי, שכתב איתו את מחקריו, אך מת בטרם עת ולא הספיק לקבל את הפרס, ששניהם יצרו תיאוריות חשובות בתחום הכלכלה ההתנהגותית, ובעצם יצרו את התחום.
כהנמן עבר כילד את השואה בצרפת תוך שהוא מתחבא. לאחר מכן עלה לארץ ונכתב שהרגיש פה כ"נטע זר". עם הכשרה מינימלית בפסיכולוגיה מינו אותו לאחראי התחום הפסיכולוגי בצה"ל. שם היה צריך להעריך מי מהמתמודדים לקצונה יצליח. בתחילה הוא ערך להם מבחן פסיכולוגי, אלא שהתוצאות לא ניבאו דבר נכון. לכן יצר שאלון שהיה אמור לאפיין את הקצינים לעתיד ללא התערבות סובייקטיבית של פסיכולוג אנושי. והנה, השאלון הזה הצליח מאוד (ראו עמ' 81). עד כדי כך שעד היום, עם שינויים כלשהם, משתמשים בו בצה"ל. גם בהמשך דרכו כהנמן הצטיין והתבלט מכל השאר.
טברסקי, לעומת זאת, היה יליד הארץ, "צבר". כל מי שפגש בו, מנערותו ועד בגרותו, התפעל עמוקות משכלו החריף. בתיכון התחבר עם דליה רביקוביץ המסוגרת שלמדה איתו, ובאוניברסיטה אהב את שיעוריו של ברוך קורצוויל. מה שנקרא, גאונים נמשכים זה לזה. ובהמשך ייפגש עם מוח חריף נוסף, הלא הוא כהנמן.
לואיס מספר שיום אחד כאשר השניים שהו באותה דירה כהנמן חלם חלום אותו סיפר אחר-כך לטברסקי, ובחלומו אומרים לו שיש לו עוד שישה חודשים לחיות. והנה, שלושה ימים אחר-כך, במציאות, התקשר טברסקי לכהנמן וסיפר לו שהרופאים מצאו גידול בגופו ואמרו לו שנשארו לו רק שישה חודשים לחיות. כנראה היה חיבור סימביוטי בין השניים. בכל אופן, טברסקי אכן נפרד מן העולם כעבור מספר חודשים. את הנובל הוא לא זכה לראות (וגם לא היה אכפת לו מזה, כמסופר), אך כהנמן לקח את הנובל בשם שניהם.
הספר עצמו שבא אחריה מרתק ביותר. יש כאן הן צד סיפורי-ביוגרפי והן צד עיוני, ושני אלה באים במינון מתאים ובשפה קולחת.
לסקירה המלאה של חגי הופר
עוד על עמוס טברסקי :
עמוס טברסקי נולד בחיפה, בנם של ז'ניה טברסקי, עובדת סוציאלית ועסקנית ציבור (לימים חברת הכנסת) ושל ד"ר יוסף טברסקי, וטרינר.
עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קצינים. בסיום הקורס מונה למפקד מחלקה בצנחנים בגדוד 88. באחד האימונים בקיץ 1956תירגלה המחלקה בפיקוד טברסקי תקיפת יעד מבוצר. אחד מחייליו הפעיל בונגלור וקפא על מקומו לאחר ההפעלה. סגן טברסקי מיהר ומשך את החייל למקום מבטחים בהפגינו בכך אומץ לב רב. אלוף פיקוד המרכז העניק לו צל"ש על מעשהו[1].
טברסקי קיבל את התואר הראשון מהאוניברסיטה העברית ב-1961 ואת הדוקטורט שלו מאוניברסיטת מישיגן בשנת 1965 ושב לישראל להרצות באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1970 הצטרף לאוניברסיטת סטנפורד שבארצות הברית וב-1978 הפך לחלק מסגל הפקולטה.
לסקירה הביוגרפית המלאה אודות עמוס טברסקי
ראו גם :סגן עמוס טברסקי – אתר הגבורה
מייסד קרן ברנס, הרופא, הכימאי ואספן האמנות אלברט סי ברנס,
אלברט ברנס, שנולד ב-1872, ייזכר בגלל שני דברים: הוא עשה הון מתרופה למחלת הזיבה, והוא גם החליט בדיוק איך יוצג אוסף האמנות הגדול שלו לאחר מותו. התוצאה היא ברנס פאונדיישן, גלריה בפילדלפיה שבה מוצגים מאות ציורים של אמנים כמו פיקאסו, ואן גוך ומאטיס, לעתים בחדרים צפופים, עם תחושה מצמררת של טייקון ששולט בך מן הקבר.
בפילדלפיה נמצא מוזיאון לאמנות שנפתח במאי 2012, שהינו האוסף פרטי של ד"ר אלברט ברנס. המוזיאון חריג הן בצפיפות המוצגים על הקירות, ובכך שכל חדר איננו מוקדש לצייר יחיד אלא לנושא משותף ("צירופים").
למידע ביוגרפי אודות הרופא והכימאי שאחרי שסיים ללמוד רפואה העדיף להתמקד בכימיה ולפתח תרופה כנגד המחלה שהייתה שכיחה מאד לפני 120 שנה . אבל כיום הוא ידוע בעיקר בזכות אוסף האמנות הייחודי שלו שהם מהייחודיים בעולם. Albert C. Barnes – Wikipedia
.. ושם אני בודדת מאד , אני ואהבתי אליך ..
מורן שוב, שאצרה תערוכת זיכרון לצלה בינדר, המאיירת שליוותה את ספרי השירים של ילדותנו, והיתה המאהבת הנכזבת של נתן אלתרמן, מספרת את הקשר של איור לתשוקה ואל גילוי המרחב של הדף. בימים אלה מלאו שלושים שנה למותה…
בצילום : חבורת "מחברות לספרות" בבית הקפה קנקן בתל אביב, ראשית שנות הארבעים. מימין לשמאל: א"ד שפיר, ש' גינס, ד' פילר, אליהו טסלר, נתן אלתרמן, ישראל זמורה, צלה בינדר
במאמר המרתק שלה במוסף לתרבות וספרות בעיתון " הארץ" כתבת מורן שוב :
"איוריה של צלה בינדר אומרים דברים בלי מילים; בלי מילים אבל במנגינה; מנגינה שנובעת מן הקומפוזיציה שמתארגנת על דפי הספר, או על מה שקרוי בז'רגון המקצועי: "כפולה".
לפני יותר משנתיים יצאתי להתחקות אחר איוריה של צלה בינדר בספרים. הקפתי עצמי בספרים שאיירה. וככל ששריתי ביניהם מצאתי סימנים שצלה סימנה. ואם צלה השאירה בספר סימן, סימן שהיתה כאן לפני; סימן שהיא רומזת דבר מה; סימן שהיא משתוקקת לעובר אורח, למתבונן — שיפענח אותה. ואם זו אני, אז היא מצפה שאפגוש אותה. ונפגשנו." …
"בד בבד כתבתי את דמותה לתסכית "מכתבים אל צלה". לשם כך חזרתי אל העזבון ואל המכתבים שכתבה לאלתרמן. מביקורי הראשון במרכז קיפ ידעתי שהם שם, אבל עד לאותו רגע מתקדם במחקר סירבתי לפלוש אל תוך דבר שהוא כה פרטי ואינטימי — מכתבים אל אהוב. אך רציתי להוסיף וללמוד על הניגון של צלה, ניגון הלב וניגון קו המחשבה — מתוך כתב ידה.
במכתביה כותבת צלה לאלתרמן על ההשתוקקות שלה אליו, על קושי הבדידות בלעדיו, ועל התשוקה לגעת בדברים ממש, כלומר על החיבור של איור/שפה ועולם. צלה משתוקקת להתחבר אל אלתרמן ואל התשוקה שלו — ומכאן לגעת באמצעות איוריה במילים (גם שלו) ובספרים (גם שלו) כדברים בעולם.
"אלתרמן שלי, ושוב כותבת, מוכרחה אני לכתוב לך, לדבר אליך, לשבת על ידך, להיות אתך. יש ונדמה לי שהדם הזורם בי הוא שלך, יש ושומעת אני את קולי ונדמה לי זה קולך. לא אלתרמן יקירי, לא תדע לעולם מה יחסי אליך. לא תראה לעולם את כל אלפי החוטים המקשרים אותי אליך. האינך מרגיש איך אהבתי אליך גדלה וגדלה. היא גדולה ממני ומכל הסובב. המעגלים סביבי גדלים וגדלים, המרחק ממני לסביבה הולך וגדול ואני עומדת באמצע, מסובבת חוטי אהבה אליך, באיזה גבהים שאוויר שם צח ובהיר והכל אחרת. מגובה זה אני חשה כל נשימה שלך, מבינה כל רמז ותנועה קלה, ושם אני בודדת בודדת מאוד, אני ואהבתי אליך".
המכתבים אינם מתוארכים. רק לעתים אפשר להסיק מתי נכתבו — אבל בכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, צלה שבה וכותבת על אהבתה וגעגועיה לאלתרמן, שכדבריה, אינו שלה."
למאמר המלא של מורן שוב במוסף לספרות של עיתון " הארץ" , 22 לדצמבר 2017
ראו גם : לעולם לא תהיה שלי, לעולם לא אוכל לגהץ לך כתונת
4. בארון הספרים של פרויד היו גם ספרי קבלה – ספרים – הארץ
מתוך ראיון מרתק שערכה פרופסור עמיה ליבליך עם רות גולן אשר כתבה את הספר "הרוח הבלתי מודעת" ( הוצאת רסלינג):
"בקריאה על הקבלה והחסידות אי אפשר היה שלא להיתקל בנקודות השקה עם הפסיכואנליזה. שני האנליטיקאים, אייגן היהודי, וביון, המורה שלו, שלא היה יהודי, מתייחסים לקבלה בספרים שלהם במישרין. בשנים האחרונות כותבים בהקשר זה גם על פרויד דברים שלא היו ידועים כל כך — שהוא ידע עברית ויידיש, למשל, אבל הסתיר זאת, ושהיו בארון הספרים שלו גם ספרי קבלה. שמעתי גם שפרויד טיפל באחד הרבנים הראשיים של חב"ד, אולם תיאור המקרה הזה כנראה הלך לאיבוד, או העלימו אותו. כנראה יש כתבים של פרויד ותיאורי מקרה שנעלמו. אין ספק שהיה לפרויד רקע יהודי של ממש, הרי הוא בא ממשפחה של חסידים מגליציה, ואשתו היתה ממשפחת רבנים ידועה. אבל ברמה המודעת הוא ניסה להתכחש למסורת הזו, כי הוא לא רצה שהפסיכואנליזה תיחשב ליהודית. עכשיו, בימינו הפוסט־מודרניים, הפלורליסטים, מותר לראות את השילובים האלה. ביון אמר במפורש "אני משתמש בקבלה כמסגרת לפסיכואנליזה".
לראיון המלא של עמיה ליבליך עם רות גולן במוסף תרבות וספרות של עיתון " הארץ"
רות גולן : הבנה של הלב
רות גולן – ויקיפדיה
ראו גם :
רות גולן: דף הבית |