שולה כהן –קישיק ז"ל, לבד בביירות

שולה קישיק-כהן נולדה ב1917 בארגנטינה. בילדותה עלתה המשפחה ארצה והתגוררה בירושלים. בהגיעה לגיל 16 השיאו אותה הוריה לג'וזף כהן, סוחר יהודי-לבנוני בעל אמצעים, והיא עברה להתגורר עמו ברובע היהודי בביירות. עד מהרה בלטה שולה בפעילותה בחיי הקהילה בלבנון ואף יצרה קשרים עם גורמים בכירים בשלטון .

ערב פרוץ מלחמת העצמאות , כאשר הגיע לידיה מידע על ההכנות הצבאיות למלחמה בישראל, היא חשה  שביכולתה לסייע למאמץ המלחמתי של המדינה שבדרך. היא יצרה מיוזמתה קשר עם גורמי המודיעין הצבאי בישראל והפכה לסוכנת מודיעין פעילה. שולה החלה לספק מידע מודעיני חשוב על פעילות צבאית של הלבנונים.

"היא גדלה בבית ציוני מובהק. אחיה ואחיותיה היו בהגנה ובאצ"ל, ושם שאבה את אהבת הארץ. כשהיא התחתנה עם אבי ועברה לגור בלבנון, בער לה בעצמות לדעת מה קורה במדינה שלה, היכן שנשארה כל משפחתה. ירושלים היתה כמו מגנט עבורה. ב-1947 היא שמעה שמתארגנים כוחות כדי לתקוף את היישוב, והיא נתקפה חרדה ואמרה לעצמה מה יקרה עם משפחתי ועם המדינה שלי? זה דחף אותה למצוא דרך ליידע את השלטונות בארץ על כך שהולך לקרות משהו. הדחף שלה היה להציל את המדינה ולעבוד עבור המדינה, וכך התחיל הכל".

כשפרצה מלחמת העצמאות, השתמשה שולמית בקשריה הענפים לטובת העברת מידע קריטי למפקדת ההגנה במטולה.

"רציתי רק לחצות את הגבול לארץ ישראל ולהעביר את המידע הזה לידיעתם של היהודים בארץ, להזהיר אותם", סיפרה קישיק-כהן בריאיון שהעניקה למגזין 'פנימה' לפני כשנתיים, על הסיבות שגרמו לה להחליט לרגל למען ישראל. "שמעתי את התוכניות שלהם, את הדרכים שבהן יעברו, גופי היה על סף התמוטטות. לבי רעד. הדם בער בעורקיי, ידיי ורגליי רעדו וראשי הסתחרר. האוזניים הוסיפו לשמוע בבהירות את הדברים הנוראים – עוד ועוד מקומות שייחרבו וחיי יהודים שיוכחדו".

 גם לאחר הקמת המדינה המשיכה שולה לספק , באמצעות יחידת היומינט של אמ"ן , מידע מודיעיני רב על הנעשה בסוריה ובלבנון, וגם לסייע בפעילות להברחת יהודים מלבנון וממדינות ערב נוספות לישראל . בעזרתה עלו לארץ יהודים רבים , בהם ילדים ובני נוער רבים.

בצילום למטה :

שולמית קישיק־כהן ובעלה יוסף, בביירות של שנות ה־50
צילום: מהאלבום המשפחתי

נס חנוכה בביירות

בכל פעם מצאה שולה דרך יצירתית אחרת להבריח אנשים. היא תיארה את אחד הפעמים שבה העבירה משפחה יהודייה מאיראן, כשבגבול היא אומרת שהיא בִתם. לשאר בני המשפחה היא נתנה כדור הרדמה, וכך לא טרחו לבדוק אותם. בפעם אחרת, כאשר קיבלה מידע שעוקבים אחרי קבוצת הילדים והייתה צריכה להסיח את דעתם של הלבנונים, פנתה לחסן המוכר ברובע היהודי בביירות וביקשה ממנו נרות חנוכה. היה זה כמה ימים לפני החג, אבל שולה המציאה מנהג חדש. היא קראה לרב המקומי וביקשה ממנו שישתף עמה פעולה. הרב הוביל את הילדים עם נרות החנוכה הדולקים בתהלוכה, וכך הבלשים הלבנונים הניחו לנפשם במחשבה שזהו עוד מנהג מוזר של היהודים. התהלוכה פסעה הישר לאוטובוס שהוסתר כדי להבריח את הילדים הרבים.

בצילום למטה : ביירות בשנות ה50 , החנויות של יוסף קישיק-כהן

למרות פעילותה כסוכנת וכמבריחה, ניהלה קישיק-כהן חיי משפחה שגרתיים לכל דבר שם בלבנון, ואף ילדה שבעה ילדים, כאשר כל הפעילויות היו נעשות ללא ידיעת בני משפחתה כלל. "זאת הייתה תקופה שקראנו בה הרבה ספרות דמיונית, גיבורים שעושים הכול ומרגלים, ולא ידענו שיש לנו אמא כזאת שעושה בדיוק את אותם הדברים", העיד ברטי, בנה של שולמית, בסרט שהפיק המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) על פעילותה. "בגיל 10‑11 היא הייתה שולחת אותי לחנות ממתקים ברובע, כי לא היה לנו טלפון, והייתה אומרת: 'את מתקשרת למספר הזה ואומרת להם שיש עכשיו 15 או 20'. היום אני מקשרת שאלה היו קבוצות של נערים שהיא הייתה צריכה להעביר", הוסיפה הבת כרמלה.

בדרך זו העבירה שולמית בשנת 1947 גם את שני בניה לישראל, ובכך פתחה את הדרך להברחת מאות ילדים ומבוגרים מסוריה דרך לבנון. בהמשך שלחה דרך הים יותר מאלף איש. "כשאת עושה פעולה ומצליחה בה, זה דוחף אותך לעוד פעולה", הסבירה קישיק-כהן את התפיסה שהובילה אותה.

פעם אחת הגיע בלש לחיפוש בדיוק כשבידיה היה מסמך חשוב שאותו היתה צריכה להעביר למפעיליה. בלי לחשוב הרבה תחבה אותו שולה אל תוך חיתולי בנה הפעוט, אולם הבלש קלט את תנועתה וחיפש בעצמו בין החיתולים פעם ועוד פעם כשהוא שואל בזעם "איפה המסמך שהיה בידך" ואילו היא מיתממת ועונה" איזה מסמך?", ובאומץ גדול אף טוענת לעברו ולעבר חייליו "איך אתם מעיזים להטריד אשה מטופלים בילדים. נכנסים כך, ללא הודעה מוקדמת וללא דפיקה בדלת, ישר לחדר שינה של אשה אחרי לידה, וכל זה כשאני צריכה לטפל בתינוק!". באותו הזמן נשאה שולה בליבה תפילה, ובדרך נס לא מצא הבלש את המסמך למרות שחיפש בין החיתולים פעם ועוד פעם. בסופו של דבר ביקש לקחת אותה לתחנת המשטרה, והיא דרשה כמה דקות להחליף בגדים ולטפל בתינוק. כשיצאו הבלשים מהחדר מצאה את המסמך והחביאה אותו במקום מבטחים.

בשנת 1961, בעקבות הלשנה, נחשפו פעולות הריגול שלה על ידי שירות הביטחון הלבנוני, מה שהביא למעצרה המיידי, ארבע שנים בלבד לפני שנחשף המקביל שלה בסוריה – אלי כהן. במהלך חקירותיה עונתה שולמית קשות, ולאחר מכן גזר עליה בית המשפט הצבאי עונש מוות. גיליון כתב האישום שלה כלל קשרים עם ארצות ערב, ניסיונות הפיכה, שיחוד ארגונים בארצות שונות, וכמובן שהסעיפים העיקריים שבו היו ריגול לטובת האויב והברחת יהודים מעבר לגבול.

בשל היותה אישה הומתק דינה למאסר עולם, ושנתיים לאחר מכן הוגש ערעור שקצב את עונשה לעשרים שנות מאסר. בסרט שהפיק המל"מ היא מתארת איך בכתה כשהצליפו בה, אך הקצין הלבנוני המשיך עד שהחליטה לשתוק. היא נשכה את שפתיה עד זוב דם. הקצין הלבנוני פנה לחברים שלו ואמר: "אתם יודעים למה ישראל מנצחת?! בגלל שיש אנשים כמו האישה הזאת".

בכלא של אלפיים אסירות היא הייתה היהודייה היחידה, רחוקה ממשפחתה ומקהילתה. "היה קשה לי לבכות. כל כך רציתי לבכות, אבל לא הצלחתי, הדמעות היו אצורות. אז שרתי שיר בספרדית. כל כך סבלתי, אבל לא רציתי להראות לאויב שאני סובלת. רציתי להראות לעולם שאני יהודייה ואותי לא ישברו!". קצת אחרי שמלאו שש שנים למאסרה, היא שוחררה בעסקת שחרורי שבויים בתום מלחמת ששת הימים, עלתה עם משפחתה לישראל והתגוררה בירושלים עד יומה האחרון.

שולה נבחרה להדליק משואה בטקס ביום העצמאות תשס"ז – 2007 . זכתה בתואר יקירת העיר ירושלים והיתה יקירת הסתר הראשונה של המרכז למורשת המודיעין. שולה כהן-קישיק נפטרה בשיבה טובה בשנת 2017.

מקורות המידע

אפרים לפיד, לוחמי הסתר : המודיעין הישראלי – מבט מבפנים,ידיעות אחרונות , ספרי חמד , 2017 .  עמוד 91.

יוסף ארנפלד, האישה שלנו בביירות , ערוץ 7 , 25 למאי 2017

יריב פלג, "מסייה שולה" – האשה שלנו בביירות, ישראל היום, 26 למאי 2017.

עופר אדרת,  "סבתא ג'יימס בונד": המרגלת הציונית בלבנון, עיתון "הארץ" , 25 למאי 2017