הירח אותו ירח, אודיסיאה לווייטנאם

הירח אותו ירח: אודיסאה לווייטנאם – רות שפירא.

 המחברת מגוללת את המסע לאימוץ בתה בווייטנאם בשנת 1997. נוסף על רגעי המתח והציפייה, הממואר שלה כולל גם את הצבעים, הריחות והנופים שנקרו בדרכה. הוצאת פרדס ובוקסילה, 184 עמw

 באומץ לב ובנדיבות אנושית יוצאת דופן, חולקת איתנו רות שפירא, מתרגמת ועיתונאית,  ממואר אישי יפהפה על אודות המסע לאימוץ בתה בווייטנאם בשנת 1997. מדובר בתיעוד נדיר, שכן אימוץ ילדים מווייטנאם הותר בחלון הזדמנויות מצומצם, שנמשך כשלוש שנים בלבד.

במלחמת יום הכיפורים, בגיל 24, התאלמנה רות שפירא מבעלה יגאל, אחרי שנת נישואין אחת. הם לא הספיקו להוליד ילד משותף ורק כעבור שנים, אחרי ניסיונות כושלים להרות בסיוע הרפואה בישראל, החליטה לאמץ תינוקת בווייטנאם. היא מחזקת את העמדה הגורסת שבמקום להתענות בטיפולי פוריות, מוטב לאמץ תינוק שכבר נולד וזקוק לבית ולאהבה.  הבחירה בווייטנאם נולדה בין היתר על רקע האפשרות, באותם ימים, לאמץ שם תינוקות בני יומם כמעט, לעומת המצב במדינות מזרח אירופה.

הספר נקרא בנשימה אחת, בהיותו מסמך מרתק שחומריו האישיים שזורים בשפע מידע על תהליך מתיש ומתסכל, על ארץ רבת מסתורין ועל אהבת אם שנוצרה ברגע אחד של חיבוק. שפירא הייתה נחושה לקבל לידיה את לין שלה , כיום נערה כבת 18, על אף הקשיים, הבלתי צפויים ברובם, שנערמו בדרכה.

זהו טקסט ייחודי – סיפור מסע מופלא, מפעים וכתוב היטב. סיפור ובו רגעים רבים של מתח עצום, חוסר ודאות, ציפייה ובעיקר – אהבה גדולה. סיפור של צמיחה רגשית מעוררת הערכה, של אם שבתה גדלה בלבה ולא בבטנה.

זהו ספר מלא חמלה, שגם חושף את יפי הנוף הווייטנאמי ומעביר בחיות רבה ריחות וצבעים, תרבות וההיסטוריה של המדינה למודת הסבל.

מעבר לספֶרָה המשפחתית והביתית, הטקסט גם נוגע ביחס החברה הישראלית לאימוץ, לילדה שונה במראה, לאם וילדה שלא תמיד ברור מה הקשר ביניהן, החל בדברי עידוד חמים וכלה בשאלות חטטניות.

 הירח אותו ירח, אודיסיאה לווייטנאם מאת: רות שפירא