"אמנון שמוש כותב מהלב וישר ללב. אאוץ'. שמוש מתאר בצורה מדויקת כנה ואישית מאד את חייו עם אשתו, חנה, אשר לקתה במחלת האלצהיימר ואת ההדרדרות האיטית מחלה עד שהגיעה לשלבים הקשים בהם אשתו בוקשי זוכרת אותו (אחרי שהנינים, הנכדים ואפילו הילדים כבר נשכחו מזמן). אמנון שמוש בעצמו בגיל מבוגר ואיבד את כושר הראייה שלו וההתמודדות שלו אינה פשוטה. אפילו עובדת זרה מתקשה לסייע. חנה לא מזהה אותה, לא רוצה שהיא תהיה שם ומנסה לעשות הכל בעצמה. אמנון מבין שלטובת אשתו הוא זה שצריך לסייע לה למרות שהפעולות קשות מאד גם עבורו."
"בוקר טוב אלץ היימר" כתוב כיומן המתעד את חייה של חנה בצל המחלה ובתוך כך את התמודדותו של שמוש כבן זוג שבחר להישאר לצדה. הוא החל בכתיבת היומן שבע שנים לאחר שאובחנה, בעת שהחמירה המחלה, ולפיכך ראשית הספר נכתבה במבט רטרוספקטיבי. בהמשך הוא עובר לכתיבה בזמן הווה המתארת חוויות, דיאלוגים ואף מכתבים. אפשר לשגות ולחשוב שהספר לא נערך כראוי וכי סיטואציות דומות חוזרות שוב ושוב, אולם קרוב לוודאי שמדובר באמצעי אמנותי הממחיש בזעיר אנפין את החיים בצל האלצהיימר.
כך, למשל, מתאר שמוש פעמים מספר את חוויית קריאת העיתונים המשותפת עם חנה, שממנה משתקפת הידרדרות המחלה. בתחילה קוראת חנה לאמנון מאמרים שלמים בעיתונים מאחר שראייתו שלו הולכת ונחלשת. בהמשך היא קוראת את הכותרות בלבד וחוזרת עליהן כמה וכמה פעמים. לבסוף היא קוראת את הכותרות אך מתקשה להבין את המלים, נתקפת בתסכול ומפסיקה להשתתף בקריאה המשותפת.
אמנון שמוש (המוכר מאד בארץ ובמיוחד בספרו מישל עזרא ספרא ובניו) לא רצה לייאש ולהעציב אותנו. בדיוק ההפך. הוא רצה לכתוב את הספר מנקודת מבט אופטימית, להדגיש את הטוב ואת האפשרויות השונות, את התרופות שמסייעות רבות למניעת ההחמרה, את רגעי האושר הקטנים, ואת האהבה שעדיין קיימת ואת החשיבות העצומה לתמיכה בחולה על ידי בן משפחה אהוב, בעיקר בן זוג. כטריק פסיכולוגי, התעמת שמוש עם הדמות הבדיונית אלץ היימר, שתקף את אשתו. הפרדה זו גם סייעה בידו מעט להתמודדות..
ami