המאבק על הידית של הממ"ד בכפר עזה

מתוך הכתבה של הילו גלזר:

אברום בן יוסף, 63, הגיע לכפר עזה עם אשתו ושלושת ילדיהם לפני 22 שנה. "גרנו לפני כן באשקלון ורצינו לעבור לאזור כפרי עם חיי קהילה", הוא מספר. זמן קצר אחרי שהשתקעו בקיבוץ, החל מה שבן יוסף מכנה "עידן הקסאמים". "זה היה בבחינת לא נעים אבל לא נורא. בטחנו במערכת, גם בגלל הטיפול במנהרות, גם בגלל כיפת ברזל. חיינו בתחושה שחשבו על הכל. אצלנו כשיוצאים מהבית לא נועלים את הדלת. התבדינו בגדול".

בן יוסף, מהנדס מים ועד לאחרונה בכיר בחברת מקורות, יצא לגמלאות לפני חודשים אחדים. התכנון היה להתמסר לחיי הכפר הנעימים והשלווים. "בשבת האחרונה התארחו אצלנו בתי והחבר שלה, וב–6:30 בבוקר החלה מכת קסאמים לא נורמלית. אני בדרך כלל לא מתרגש מדברים כאלה, אבל אז הצצתי בחלון וראיתי מצנח רחיפה עם מחבל נוחת 200 מטר מהבית שלנו. אחר כך נשמעו צעקות וצרורות, והבנו שהיתה חדירה. נכנסנו לממ"ד, ובתוך דקות מחבלים שברו את התריסים ונכנסו אלינו הביתה. הם ניסו לפתוח את הדלת של הממ"ד, אבל אני החזקתי את הידית מבפנים. היו כמה דקות של מאבק על הידית, כשברור לי שאם הוא פותח את הדלת הוא גומר את כולנו. באיזשהו שלב הוא עזב, ואחר כך נהיה שקט".

אחרי שעות ארוכות עם היד על הידית, הגיעו כוחות החילוץ. בן יוסף אסיר תודה ללוחמים שניהלו קרבות הירואיים, אבל מה שהרשים אותו יותר, למרבה העצב, זו ההיערכות של אנשי חמאס למתקפה. "בדיעבד מתברר שהיה להם תכנון מדוקדק של מה הם מתכוונים לעשות. הם הכירו את תוואי הקיבוץ, היו להם צילומים עדכניים, הם שלטו במיקומים של המבנים השונים. צוות הכוננות שלנו הגיע לנשקייה, ועוד לפני שהוא הספיק להתארגן מחבלים חיסלו אותו. הם הקימו חפ"ק בחדר האוכל. קשה להאמין כמה הם היו מאורגנים ומסודרים".

מקור

.