ami
"כילדה בבגדד חייתי בפחד. הרחובות היו מסוכנים, בעיקר לילדות יהודיות, ונשמרנו בבית. לכן חמש השנים במעברה אחרי שעלינו לארץ היו מאושרות. ההורים היו עסוקים בקיום ולא טרחו להטריד אותנו. היו אלו שנים של טבע, הליכה יחפה ברחובות הכורכר של המעברה, שדות חיטה עד האופק, שמים פתוחים, ובעיקר חופש.
במעברה שאליה הגענו היינו שתי ילדות עם שמות ערביים: לטיפה ואני, סועד, שזה אושרת בעברית. כשהמורה אמרה שצריך לעברת את השמות היא כתבה על הלוח "חנה" ו"שושנה". לטיפה קפצה ראשונה ואמרה "אנא חנה!" ולי נשארה שושנה. כשסיימתי את לימודי המשחק בראתי לעצמי זהות חדשה, הפעם מתוך בחירה, והורדתי מהשם את ה–נ'."
שושה גורן נולדה ב-1943 בבגדד שבעיראק, ובשנת 1951 עלתה לישראל עם הוריה. שרתה בצה"ל כקצינה בחיל הים, במסגרת תפקידה הייתה עורכת העיתון "מערכות-ים". בוגרת החוגים ספרות ולשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך עסקה בהוראה בגימנסיה הרצליה. מאמצע שנות ה-70 התגוררה בניו יורק ולימדה שם ספרות ולשון עברית בישיבות תיכוניות.
בשנת 1978, בעת שהותה בניו יורק, הצטרפה גורן ללימודי תואר שני במשחק בברוקלין קולג'. עם שובה לישראל, ייסדה בשנת 1982 את תיאטרון "בימת קדם", בשיתוף עם בן זוגה, הסופר והמחזאי יצחק גורמזאנו גורן ועם המחזאי רפאל אהרון. במסגרת התיאטרון העלתה גורן בשנת 1983 את הצגת היחיד שלה "נשים של ממש", שעלתה למעלה מ-400 פעמים במשך שנתיים. בעקבות הצלחתה ביססה את מעמדה כשחקנית. גורן המשיכה בתפקידיה כשחקנית-בית ויוצרת במסגרת "בימת קדם", ובמקביל הופיעה גם בתיאטראות אחרים, וכן בקולנוע ובסדרות טלוויזיה.
גורן פרסמה מספר סיפורים קצרים וכתבות לעיתונות, וכן כתבה שבע מתוך הצגות היחיד שבהן הופיעה.
לשושה גורן שלושה ילדים, שלושה עשר נכדים ושני נינים. מתגוררת בכפר קיש
בשנת 2019 זכתה גורן בפרס שח"ם על מפעל חיים.
שושה גורן – ויקיפדיה
