שלמה אלטון (10 באפריל 1927 – 22 ביוני 1967) היה אלוף-משנה בצה"ל, כיהן כמפקד חטיבת גולני ומפקד בית הספר לקצינים, נפגע במהלך מלחמת ששת הימים ומת מפצעיו כשבועיים לאחר מכן.
קורות חייו
אלטון נולד באיזמיר שבטורקיה, בנם של רחל ואברהם. התחנך בבית ספר "אליאנס" ובבית ספר למסחר. בשנת 1944 עלה לארץ ישראל לבדו, במסגרת עליית הנוער. הצטרף להכשרה בשדה נחום ולאחר שנתיים עבר לגבעת ברנר במסגרת הכשרה מגוייסת לפלמ"ח.
הנער מאיזמיר שהפך להיות מ"פ בפלמ"ח
בתחילת 1947 עבר קורס מ"כים בקיבוץ דליה, ופיקד על כיתה בגדוד 8 של חטיבת הנגב, תקופה בה איבטח הגדוד את קווי המים מניר עם לגבולות. לאחר קורס קצינים שימש אלטון כמפקד מחלקה בגדוד 8 וכמפקד פלוגת הסיור של גדוד 7 בחטיבה.
באמצע שנות החמישים היה מפקד "המצודה" באילת. במלחמת סיני שימש אלטון כמפקד גדוד 13 (גדעון). הגדוד בפיקודו פעל בגזרת רפיח והבקיע את מתחם מוצבי הצבא המצרי בגזרה הצפון-מזרחית של צומת רפיח.
לאחר המלחמה נשלח לשליחות איסוף כספים במסגרת הבונדס בדרום אמריקה, והשלים את לימודי הבגרות. למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובבית הספר הגבוה למלחמה בצרפת, בה שהה במשך שנתיים.
בשנת 1965 מונה למפקד חטיבת גולני. במהלך כהונתו בתפקיד שאף לשלב את כוחות החטיבה בפעולות התגמול והתעקש להשתתף בהן בעצמו.
בצילום למטה :
מבצע "יוסף" – אפריל 1966, בעקבות מספר פיגועים של "פתח" מגבול ירדן ששיאם פיצוץ 3 בתים במושב בית יוסף, פשט כוח בפיקוד המח"ט (שלמה אלטון ז"ל), בליל 29/30 אפר' על מספר מבנים של אנשי "פתח" בכפר קליעת (מול חמדיה) ופוצץ אותם. בפעולה השתתפו כוחות מכל יחידות החטיבה.
בשנת 1966 התמנה למפקד בית הספר לקצינים, במהלך מלחמת ששת הימים הצטרף למפקדת פיקוד הדרום כקצין אג"ם של הפיקוד. בתחילת הקרבות נפגע באורח קשה במהלך סיור ברצועת עזה ולאחר 17 ימים נפטר.
ami
