ג'ינו ברטלי, רוכב האופניים האיטלקי וחסיד אומות העולם

ג'ינו ברטלי (באיטלקית: Gino Bartali‏; 18 ביולי 1914 – 5 במאי 2000) היה רוכב אופניים איטלקי וחסיד אומות העולם.

נחשב אחד הרוכבים האיטלקיים הבולטים ביותר. בעיצומה של הקריירה שלו התרחשה מלחמת העולם השנייה בה הופסקו חלק גדול ממרוצי האופניים. למרות זאת הצליח ברטלי לשמור על כושרו התחרותי והצליח לשחזר את ימיו הגדולים גם לאחר המלחמה. מלבד ניצחונותיו בג'ירו ד'איטליה (1936, 1937 ו-1946) ובטור דה פראנס (1938 ו-1948), התפרסם ברטלי ביריבות הספורטיבית שלו מול הרוכב האיטלקי פאוסטו קופי, יריבות שפילגה את אוהדי הספורט באיטליה.

לאחר מותו נודע כי ברטלי, שהיה קתולי אדוק, היה שותף פעיל במחתרת באסיזי וסייע במאמצי אנשי דת נוצריים להצלת פליטים יהודים במהלך השלטון הפשיסטי באיטליה בזמן מלחמת העולם השנייה.

סיוע להצלת יהודים במלחמת העולם השנייה

בשנים 1945-1943, בזמן מלחמת העולם השנייה, שימש ברטלי כשליח של מחתרת אסיזי שפעלה באזור טוסקנה להסתרת פליטים יהודים במנזרים, והברחתם לדרום איטליה שנשלטה בידי בעלות הברית. במסגרת אימוניו הספורטיביים, רכב ברטלי על אופניו והגיע לכל מקום מבלי לעורר חשד. הוא ניצל את המוניטין שיצא לו וסמך על כך שהמשטרה המקומית לא תעז לעצור אותו.

כאשר נודע על קיום קבוצת פליטים במנזר מסוים, נהג ברטלי לצאת לכיוון המנזר במסגרת אימוניו כשהוא לבוש בחולצה הנושאת את שמו במטרה שהדבר יסייע לזהותו כרוכב הנודע. הוא אסף צילומים של הפליטים מהמנזרים והביא אותם למעבדה באסיזי לשם שילובם בתעודות זהות מזויפות, והעביר באופן דומה את התעודות המוכנות לפליטים שבמנזרים. כל זאת, תחת עיניהן הפקוחות של משמרות המשטרה הפשיסטית הגלויה והסמויה והצבא הגרמני.

המסמכים הוחבאו בשלדת האופניים, באוכף האופניים ובספר התפילות שנשא ברטולי האדוק. החיפושים, שנעשו לעיתים בכליו במחסומי הדרכים, לא העלו דבר. בפעם אחת הוא נקרא לחקירה בווילה, שהייתה ידועה כמפקדה של המשטרה הפשיסטית, בה בוצעו עינויים והוצאות להורג. בחקירתו הוזהר שלא לקיים קשר עם המחתרת. לאחר חקירה זו שלח ברטלי את בני משפחתו למחבוא והמשיך בפעולותיו במחתרת.

הוא אף מסר מידע על היערכות המשמרות הגרמנים לאורך דרך המילוט היחידה שנותרה לדרום, אך בסופו של דבר, נתפסו המבריחים שהשתמשו בה והדרך נסגרה. בעקבות דיווחיו החליטה המחתרת להפסיק את ניסיונות משלוח הפליטים לדרום המדינה.

מעשיו אלה של ברטלי פורסמו רק ב-2003, שלוש שנים לאחר מותו. ב-2008 ערכו מספר רוכבי אופניים איטלקים, בהם פאולו בטיני, מאוריציו פונדריסט וכדורגלן העבר פבריציו רבאנלי, מסע אופניים מפירנצה לאסיזי – הדרך אותה עשה ברטולי על אופניו בזמן המלחמה, לציון פעולתו האמיצה להצלת פליטים.

בסוף 2010 התפרסמה עדותו של ניצול שואה ישראלי, שעל פיה הוסתרה משפחתו במרתף "וילה בנדינו" – ביתו של ברטלי בפירנצה, עד שחרור העיר על ידי בנות הברית.

בזכות מעשיו העניק נשיא איטליה לברטלי את מדליית הזהב עבור גבורה אזרחית. לשון ההכרזה:

"במהלך העימות העולמי האחרון, ברוח נוצרית ראויה לציון, ואגב הפגנת גבורה אזרחית מהוללת, שיתף פעולה עם גוף מחתרתי אשר העניק מחסה וסיוע לנרדפים פוליטיים ולכאלה אשר נמלטו מהרדיפות הנאצי-פשיסטיות בטוסקנה עילית, והצליח להציל כ-800 אזרחים יהודים. דוגמה נאצלת לגדלות רוח ההקרבה ולסולידריות אנושית".

הכרה והנצחה

ב-2013 הכיר יד ושם בברטלי כחסיד אומות העולם, בעקבות עדויות שהציל 800 יהודים תוך ניצול מעמדו כרוכב נערץ[6].

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט התיעודי "הסוד האיטלקי שלי" (אנ'), שנכתב ובוים על יד אורן ג'קובי. הסרט מספר את סיפור ההצלה של יהודים איטלקים על ידי חסידי אומות עולם איטלקים, בהם ברטלי ורשת ההצלה בפירנצה ואסיזי. הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בהמפטונס, ניו יורק (אנ'), ושודר בישראל ביום השואה ב-2015.

ב-2018 התקיים בשפלת יהודה מסע אופניים בשם Ride To Remember לזכרו של ברטלי

ראו גם :על ג'ינו ברטלי ותחרויות רכיבת האופניים