צ'רלס בולדן נולד בדרום קרוליינה ב-1946, שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. "גדלתי בארה"ב בשנות ה–50 וה–60 תחת חוקי ההפרדה הגזעית", אומר בולדן. "מכיתה ז' ידעתי שאני רוצה ללכת לאקדמיה של הצי. היו שני דברים שהחלטתי שאני לא הולך לעשות כשאסיים תיכון — לא להצטרף למארינס (חיל הנחתים) ולא להטיס מטוסים"."חשבתי שהמארינס זה טירוף, ושלהטיס מטוסים זה מסוכן מאוד. אבי, אמי ודודי שירתו במארינס במלחמת העולם השנייה, אבל הם לא דיברו בכלל על חוויותיהם. לא ידעתי מה זה צבא, אבל ראיתי בטלוויזיה סרט בשם 'הגברים של מיניאפוליס' שעוסק באקדמיה של הצי והתאהבתי בזה. לבסוף הגעתי לאקדמיה של הצי. לא אהבתי את זה. לא רצו אותי שם, וזה היה נורא קשה, אבל החזקתי מעמד ארבע שנים וסיימתי"
הדבר הבא שקרה לבולדן, שמתאר את מסכת הקריירה המדהימה שלו כמהלך שבו "נפלתי פחות או יותר בטעות לכל מקום, ואם הייתי צריך לקבל ציון על הגשמת חלומותי, הייתי מקבל נכשל", הוא מפגש עם קצין פלוגה, איש מארינס, שהזכיר לו את אביו. "הוא היה קשוח והוגן, וכנגד כל מה שחשבתי לפני כן, החלטתי ללכת למארינס". הוא היה אז בן 22.
אימוני החי"ר לא מצאו חן בעיני בולדן שסיים בהצטיינות קורס קציני מארינס . "שנאתי לזחול בבוץ, אז החלטתי להיות טייס, בעידודה של אשתי. יצאתי לפנסקולה לבית ספר לטיסה, וברגע הראשון שנכנסתי למטוס התאהבתי בזה".
צ'רלס בולדן היה סגן מפקד טייסת בויטנאם והשתתף ביותר מ100 גיחות הפצצה בצפון ויטנאם , ואז החליט בולדן על היעד הבא שלו: להיות טייס ניסוי.
יותר מעשר שנים לאחר שהצטרף למארינס, הוא התקבל לבית ספר לטייסי ניסוי, ושם פגש את ד"ר רון מקנייר, לימים האסטרונאוט שנהרג בטיסת צ'לנג'ר ב–1986. "רון, כמוני, היה אפריקאי־אמריקאי מדרום קרוליינה. הוא סיפר איך זה להתאמן להיות אסטרונאוט ועשה עלי רושם, אבל לא מספיק שארצה להיות אסטרונאוט. לפני שחזר ליוסטון, הוא שאל אותי אם אני מתכוון להגיש מועמדות, ואמרתי לו 'בחיים לא'. הוא הסתכל עלי בצורה מוזרה ושאל, 'למה לא?'. אז עניתי שהם בלאו הכי לא יבחרו אותי. רון אמר לי, 'זה הדבר הכי טיפשי ששמעתי בחיים שלי. איך אתה יודע אם לא תנסה'. הוצאתי עט ונייר והגשתי בקשה לתוכנית החלל, מטעם המארינס, ניגשתי לראיון, ונבחרתי לקבוצה השנייה של אסטרונאוטים בתוכנית מעבורות החלל".
כך נהפך צ'רלס בולדן, הילד שפחד מטיסה ולא אהב לזחול בבוץ, לאסטרונאוט אמריקאי, ולימים לראש סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, ב–2009–2017. הוא נושא בדרגת מייג'ור ג'נרל של חיל הנחתים, והוא השחור הראשון שעמד בראש נאס"א.
לאחר 14 שנה כאסטרונאוט של נאס"א, שבהן טס בארבע משימות ורשם 680 שעות טיסה בחלל, חזר בולדן לתשע שנות שירות במארינס. לאחר מכן "פרשתי למגזר הפרטי. נהניתי מאוד, ואז קיבלתי יום אחד שיחה מהנציגים של הנשיא דאז ברק אובמה. הגעתי לוושינגטון, נפגשתי עם היועץ המדעי שלו, ודיברנו על הרעיונות שלי לתוכנית החלל. אבל לא היה לי מושג שהתפקיד של ראש הסוכנות עומד על הפרק. דווקא היתה לי הרבה ביקורת על העבודה שלהם.
"כמה חודשים לאחר מכן קראו לי שוב לוושינגטון, והפעם לדבר עם הנשיא. זה היה מרתק ומדהים לשוחח עם אובמה. ושוב לא אמרו לי כלום, עד שכמה חודשים לאחר מכן הודיעו לי שאובמה החליט למנות אותי לראש נאס"א. דיברתי עם המשפחה שלי, והסכמתי.
"הייתי בטוח שאחזור הביתה אחרי ארבע שנים בתפקיד. אבל נשארתי במשך שמונה שנים, ועזבתי כשאובמה עזב. אם הייתי צריך לדרג את עצמי מהתיכון עד עכשיו — אילו דברים השגתי מתוך מה שרציתי, הייתי מקבל ציון נכשל. התוכנית שלי היתה לגמור את הלימודים באקדמיה של הצי, להיות צוללן לוחם, לעשות תואר בהנדסה ולעשות כסף. אף פעם לא התעשרתי, אבל יש לי מספיק בשביל לחיות".
ami
