יעקב כהן, מן הפלמ"חניקים בל"ה, הותיר אחריו יומן אישי שהחל בכתיבתו בילדותו, והיומן – השמור בארכיון לתולדות "ההגנה" בתל אביב – יוצג כאן בקצרה לזכרו, שישים ושש שנים לאחר נפילת מחברו. לפי הביוגרפיה הקצרה של יעקב בספר יזכֹּר…: פרשיות חייהם ומותם של הנופלים במלחמת-הקוממיות בישראל(ישראל: ממשלת ישראל – משרד הביטחון, 1955), הוא נולד בברלין ב-1924. כשהיה בן שנתיים היגרו הוריו לצרפת והתגוררו בפריס. בהיותו בן עשר עלתה המשפחה לארץ-ישראל והשתקעה בתל אביב. עם סיום לימודיו התיכוניים בגימנסיה "בלפור" בעירו, שירת יעקב שנתיים בפלמ"ח והיה חבר בהכשרה מגויסת בקיבוץ דפנה. אחר כך למד היסטוריה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. "משאת נפשו היתה המדע", נכתב בביוגרפיה. לצד לימודיו האקדמיים שימש מדריך במוסד הילדים "בית חנה" בעיר. "בעבודה כמדריך גילה כשרונות פדגוגיים ויחס לבבי לילדים היתומים העולים, וידע להחזיר להם את האמונה באדם".
יעקב החל לכתוב את יומנו בינואר 1933, בטרם מלאו לו תשע. הרשומה האחרונה ביומן, במחברת החמישית שלו, היא מיום ראשון, 11 בינואר 1948, חמישה ימים לפני נפילתו בקרב הל"ה. עשרות העמודים הראשונים ביומן כתובים בגרמנית ובצרפתית לסירוגין – יום בגרמנית ויום בצרפתית. באחדות מן הרשומות משולבים גם מילים, צירופים ומשפטים בעברית.
ami
