שנה לפטירתו של בגיל 79 של סא"ל (מיל.) יובל אפרת בקיבוץ גבעת-ברנר בו נולד, גדל והתחנך.
יובל אפרת שנפטר לפני שנה ממחלה ארוכה ומתסכלת, היה אחד האנשים הנערצים על ידנו בין צוותי האוויר בחיל האוויר הישראלי.
הוא החל את דרכו בחיל-האוויר כטייס קרב והשתתף במבצעי אוויר רבים לפני ובזמן מלחמת ששת הימים. לאחר פציעה קשה בכף רגלו כאשר נפגע מטוסו במהלך תקיפת שדות תעופה במצרים כטייס מטוס "אורגאן", עבר הסבה למסוקים ובמלחמת יום הכיפורים היה כבר מפקד טייסת היסעורים 118 המכונה בחיל "טייסת דורסי הלילה"…
סא"ל יובל אפרת קיבל את עיטור המופת על פעילותו במלחמת יום הכיפורים, אולם מבצע אחד עוצר נשימה ויוצא דופן מבחינת אומץ ליבו כטייס מסוק "יסעור" רשום על שמו בלבד, וכל יחידת "סיירת-הצנחנים" חייבת לו את הישרדותה ואת חיי אנשיה מאותו אירוע…
ווינסטון צ'רצ'יל שהיה ראש ממשלת אנגליה בתקופת ה"בליץ" הגרמני במלחמת העולם השני טבע את המשפט האלמותי "מעולם לא היו רבים כל-כך, חייבים כה הרבה לכה מעטים"… ובכן, אנשי סיירת הצנחנים חבים כאמור את חייהם במלואם לאיש היחיד והמיוחד הזה!!
בליל ה 13 לאוקטובר 1973 שבוע לאחר פרוץ מלחמת יום-הכיפורים, הטיס יובל אפרת במסוק "יסעור" 40 מלוחמי סיירת הצנחנים בפיקודו של שאול מופז וסגנו אודי שלוי, למשימת פיצוץ גשר ליד העיירה קטייפה בעומק סוריה על כביש חומס-דמשק.
עקב בעיות עננות קשות ששררו באיזור וטעות ניווט משמעותית במחשב ה"דופלר" של המסוק, הונחת הכוח במרחק רב מיעד התקיפה ולאחר שהמסוק עזב את השטח חזרה לכיוון ישראל תוך שהוא חוטף לכיוונו אש נ"מ סורית, התגלו אנשי הסיירת על-ידי כוחות סוריים גדולים שהבינו מהר מאד שיחידה ישראלית שלמה נמצאת בשיטחם והם היו נחושים להקיף אותה וללכוד או לחסל את לוחמיה.
מפקד הסיירת שאול מופז שהוביל בינתיים את אנשיו לכיוון גבעה מבודדת החליט בשלב זה לפצל את הכוח לשניים לצורך סיכויי שרידות גבוהים יותר כאשר יגיע בקרוב שלב הלחימה של פנים אל פנים עם אנשי הקומנדו הסורי המקיפים אותם מכל עבר… מופז פיקד על כוח אחד ואודי שלוי על הכוח השני.
יובל אפרת, קברניט המסוק הבין במהירות את חומרת האירוע מתשדורות שקיבל מהכוח, האיץ את מהירות המסוק למכסימום האפשרי תוך שהוא נוחת בבסיס חיל האוויר בצפון הארץ, מתדלק במהירות שיא וממריא מיד בחזרה לעומק השטח הסורי כדי לחלץ את סיירת הצנחנים שכעת היתה מוקפת מכל עבריה בחיילי דיוויזיה סורית שמיקום היחידה הישראלית המובחרת כבר היה ברור להם לגמרי…
יובל זיהה בתוך החושך הכבד את מיקום אנשי היחידה המוקפים, בעזרת ניצנוץ פנס בודד ששלח אליו שאול מופז ובנחיתה מטורפת תוך שמאות קני-נשק סוריים יורים לכיוונו ומחוררים את מסוק ה"יסעור" כמסננת הצליח לאסוף לבטן המסוק הפגוע את כל לוחמי היחידה שרק אחד מהם נפצע בצורה קלה מהאש הסורית, ולחלץ אותם מתוך התופת בשניות האחרונות…
זהו סיפור גבורה של אדם אחד עשוי ללא-חת שלא לקח בכלל בחשבון אפשרות שינטוש בשטח את חבורת הלוחמים שאותם הטיס לעומק השטח הסורי שעה קלה קודם לכן…
יובל שבהמשך דרכו שירת עוד שנים רבות כקברניט בחברת "אל-על", הובא לפני שנה למנוחת עולמים ואנחנו נישאר מהצד להיזכר, לספר ולהצדיע לו על גבורתו ועוז-רוחו יוצאות הדופן…
ami
איזו אחריות ואיזו גבורה!