ami20:15סגור לתגובות על עציץ הרקפת האחרון של רבקה גובר
מתוך ספרה של רות בונדי ז"ל: שברים שלמים , הוצאת גוונים , 1997
"רבקה גובר הביאה לי עציץ רקפת פורחת יומיים לפני התאבדותה, ואני לא ידעתי כי זו דרכה לומר לי שלום .
הקשר עימה נשמר שנים אחרי הראיון הראשון . בעת ביקוריה בתל אביב היתה מביאה לי רבקה גובר למערכת "דבר" זר פרחים ממושב נהורה בחבל לכיש. היא סיפרה על התנדבותה לצבא הבריטי כאם לשלושה, על המשק בכפר ורבורג שהעניקו היא ומרדכי מתנה למדינה.
היא סרגה לי צעיף בדיוק באותה הדוגמה כפי שסרגה עבור ג'יהאן סאדאת, עת שצורפה על ידי יצחק נבון לפמלייתו לביקור ראשון של נשיא ישראל במצרים.
כאשר תשו כוחותיו של מרדכי הם עברו מחבל לכיש לחדר קטן בבית ההורים של "משען " ברחוב ברודצקי ברמת אביב. אחרי מות מרדכי ולידת הנכד מבתה , אחרי נפילת שני בניה במלחמת העצמאות , עברה רבקה גובר לבית אלישבע בירושלים, כדי לשמור על התינוק שעה שבתה בעבודה.
כשהגיעה לקרע עם הבת, ולא ניתן לה יותר להיות בקרבת הילד, חזרה רבקה לרמת אביב, ואמיצה ותכליתית כתמיד שמה קץ לחייה בקפיצה ממרומי בית ההורים ."
מקור : רות בונדי, שברים שלמים , הוצאת גוונים , 1997
ראו גם :
התגייסות רבקה גובר לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
"בין האמהות אשר התנדבו לצבא הבריטי הייתה גם רבקה גובר, אשת חינוך והתיישבות רבת פעלים ואם לשלושה ילדים צעירים. גובר כתבה רבות על נושא השירות בצבא ובטקסטים אלה בולט במיוחד המניע האידיאולוגי לגיוס: "מי יאמין לי כי אני מוכנה להקריב את היקר לי ביותר, כי רוצה אני לתת את היקר, שהרי במחיר זול לא נקנה את חירותנו".
מושג ההקרבה האישית חוזר אצל גובר פעמים רבות: "כולם חייבים ללכת ואני הראשונה…קשה הוא המחיר, אך המטרה היא נעלה. כדאי להקריב הכל למען הנצחון". לפי גרנית-הכהן הייתה גובר הראשונה להכניס לשיח של התגייסות הנשים את מושג ההקרבה שאפיין עד אז גברים בלבד.
המגויסות מהיישוב שירתו בשני כוחות צבאיים בריטיים: חיל העזר של צבא היבשה (ATS), וחיל העזר של חיל האוויר (WAAF). זירת השירות העיקרית שלהן הייתה באזור המזרח התיכון – בעיקר במצרים ובארץ ישראל ומקצתן בסוריה ולבנון. בשלהי שנת 1944, כאשר זירת הלחימה עברה לאירופה, הועברו כ-400 חיילות מארץ ישראל לשרת באיטליה ובאוסטריה ( (אמיר לוי , מעריב , 2017 )"
ami